ס"ע 33357-06-11

שהוכתרה במילים: "חוזה שותפות מולי – אלעד".

לדברי התובע גם הסכם זה לא שיקף את ההסכמה המקורית שהיתה בין הצדדים. שכן, הסכם זה לא עיגן יחסי שותפות בנתבעת 1 והעברת מניות כמתחייב מההסכם מחודש 7/10 אלא הצעה להמשיך ולהעסיק את התובע כעובד שכיר בנתבעת 1, תוך קביעת זכאותו לקבלת 15% מרווחי הנתבעת 1, בכפוף לשיקול דעתו של הנתבע 2 ובתנאים שהיו שונים באופן מהותי מאלה שהבטיח הנתבע 2.

לפיכך התובע דחה הצעה זו.

3.בנוסף טען התובע כי ביום 27.5.11 הודיע לו הנתבע 2 כי בכוונתו למכור את רכושה של הנתבעת 1, ואז התובע הבין למעשה כי הוא נפל קורבן למעשה הונאה.

התובע הוסיף וציין כי ביום 13.6.11 נמסר לידיו מכתב פיטורים הנושא תאריך 3.6.11 (נספח 9 לכתב התביעה).

לאור זאת הגיש התובע את התביעה שבפנינו שכוונה כאמור, כנגד שלושת הנתבעים.

התובע טען כי הנתבעים הוליכו אותו שולל, התעשרו שלא כדין, כי בוצע כלפיו מעשה תרמית לפי סע' 36 לפקודת הנזיקין. לענין התביעה כנגד הנתבעים 2-3 טען התובע כי יש לחייבם בכל חיוב אשר יושת על הנתבעת 1 וזאת מאחר והנתבע 2 ביצע פעולות באמצעות הנתבעת 1 באופן שיש בו כדי להונות את התובע ואת הנתבעת 1 ומתוך מטרה להונות.

משכך עתר התובע להסטת מסך ההתאגדות לפי סע' 6(א)(1)(א) לחוק החברות,התשנ"ט – 1999.

4.במסגרת פרק הסעדים עתר התובע למספר סעדים הצהרתיים ובכלל אלה: להצהיר כי נכרת בינו לבין הנתבעים הסכם מחייב, כי על הנתבעים להקצות לו מניות בנתבעת 1 בשיעור שלא יפחת מ- 15%, להעביר לתובע מענק שנתי בסך של 15% מרווחיה של הנתבעת 1, ליתן צו למתן חשבונות בו ידרשו הנתבעים לגלות בתצהיר מאומת את כל הדוחות הכספיים של הנתבעת 1 מיום הגשת כתב התביעה, לחייב את הנתבעים בתשלום שלא יפחת מ- 15% מהרווחים השנתיים שעתידים להתקבל בנתבעת 1 החל מיום 6/11 ועד 7/14.

בנוסף עתר התובע לגילוי מסמכים שונים לרבות דוחות כספיים של התבעת 1 תחת הכותרת "צו למתן חשבונות" וכן עתר לתשלום זכויות שלא כומתו ובכלל אלה: תשלום בעבור חלף הודעה מוקדמת, תשלום עבור שעות נוספות ופדיון חופשה. בנוסף עתר לפיצוי בגין עוגמת נפש ולתשלום דמי הבראה וכן לתשלום פיצוי הלנה.

5.הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו כי יש לדחות את התביעה בהעדר סמכות עניינית היות וחלק מעילות התביעה הינן עוולות על פי פקודת הנזיקין או עילות לפי חוק החברות, שאינן בסמכותו העניינית של בית הדין. כמו כן נטען כי יש לדחות על הסף את התביעה נגד הנתבעים 2,3 היות והם לא היו המעסיקים של התובע וכי אין עילה להרמת מסך ההתאגדות.

אשר לתביעה לגופה הרי שהתובעים חלקו על תוכן ההסכם כפי המתואר בלבד על ידי התובע כאשר לשיטתם אכן התנהל בין הצדדים מו"מ שלא התגבש לחוזה מחייב, אלא להצעה. הצעה לפיה במהלך שנת העבודה הראשונה של התובע בנתבעת 1 ישולם לו שכר בסך של 8,000 ש"ח נטו וככל שבמהלך שנת העבודה הראשונה יבצע התובע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, וככל שצד ג' (עירית מודיעין) תממש את האופציה להמשך ההתקשרות עם הנתבעת 1 וככל שהנתבעת 1 תציג רווחים בסוף השנה, אזי יקבל העובד אחוז מהרווחים כדלקמן: 15% מהרווח הנקי של הנתבעת 1 בשנה השניה, בונוס בגובה 30% מהרווח הנקי של הנתבעת 1 בעבור השנה השלישית, ובונוס בגובה 50% בשנה הרביעית.

לטענת הנתבעים התנאים הנ"ל הותנו בחתימתו של התובע על הסכם בכתב.

6.לאור זאת, טענו הנתבעים כי בסוף חודש 4/11 העבירה הנתבעת 1 טיוטת הסכם לתובע ולאחר מכן התקיימה פגישה בין הנתבע 2 לתובע כאשר התובע הביע את מורת רוחו מסעיפים מסוימים בהסכם, לרבות חיובו לשאת בערבות של 50,000 ש"ח במקרה שתופסקנה עבודות מול עירית מודיעין ותחולט הערבות על סך של 100,000 ש"ח שהפקידה הנתבעת 1 בידי העיריה.