ס"ע 30755-04-15

לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, כתנאי להמשך ניהול התובענה (להלן: "הבקשה").

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה, בתשובה לתגובה ובכל יתר המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט טעמיי.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשת, נוכח העובדה שהמשיב מתגורר באיזור שכם, בשטחי הרשות הפלשתינאית ("הרשות"), יש מקום לחייבו בהפקדת ערובה מטעם זה כשלעצמו, שכן כתושב חוץ נטול נכסים ורכוש בישראל לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המבקשת, אם וככל שתדחה התביעה.

2. בנוסף, נטען כי סיכויי התביעה קלושים והיא חסרת יסוד. נטען כי המשיב נפגש לאחר הגשת התביעה עם נציג המבקשת והציע כי ישולם לו סכום כסף מסויים, למען ימשוך תביעתו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיב הגיש לבית הדין, באמצעות ב"כ המייצג אותו בתובענה הנוכחית, תביעה דומה ביותר כנגד מעסיק אחר, כאשר מחד גיסא בכל אחת מהתובענות נטען להעסקת המשיב במשרה מלאה ומאידך גיסא ביחס לחודשים מסויימים קיימת חפיפה ביחס לתקופות.

3. עוד נטען כי המשיב לא ציין בכתב התביעה את מענו.

4. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הטלת ערובה מהווה ניצול מצוקתו הכלכלית וכי משזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד מוגנת אין לחסום את זכותו זו בשל היותו תושב הרשות.

5. המשיב מוסיף וטוען כי מדובר בתביעה בעלת סיכויי הצלחה גבוהים ובנוסף, עסקינן בתביעה לזכויות מכוח חוקי המגן במשפט העבודה. בנסיבות אלה, טוען המשיב כי אין מקום לחייב בהפקדת ערובה להוצאות באופן שעשוי לנעול בפניו את דלתות בית הדין.

   דיון והכרעה

   המסגרת הנורמטיבית