ס"ע 30321-01-12

בהתאם להחלטת כב' בית הדין הארצי לעבודה מיום 24.9.15, (תיק בר"ע 34359-09-14 פאר נ' עירית רעננה), ובהמשך להחלטת ר' המותב מיום 19/11/15, להלן החלטתנו בבקשה לתיקון פסק הדין לאחר שקיימנו דיון מחדש בבקשה, במותב שנתן את פסק הדין:

1. ביום 9.6.14 ניתן פסק הדין בתיק זה, במסגרתו נפסק לזכות התובעת פיצוי בסך 78,261 ש"ח. מהאמור בפסק הדין עולה כי בקביעת סכום הפיצוי הנ"ל, בית הדין נתן דעתו לכך שעובדים שפרשו בהסכמה מהנתבעת באותה תקופה שבה פוטרה התובעת, קיבלו תנאי פרישה מיטיבים. סכום הפיצוי שנפסק לזכות התובעת נקבע בזיקה לחישוב שפורט בתצהירה של גב' גלית שילון מטעם הנתבעת. מדובר בחישוב אריתמטי שנעשה על ידי המצהירה ביחס ל יתרת "תשלומי הפרישה" אשר להם הייתה זכאית התובעת אילו פרשה בהסכמה בהתאם לתכנית לעידוד פרישה שנהגה באותה עת (בניכוי סכומים ששולמו לה). כל זאת לאחר שבית הדין מצא כי הסכום הנ"ל, יהווה פיצוי הולם וסביר, במכלול נסיבות העניין, והגם שהתובעת לא היתה זכאית לו מכח הסכם או מכח נוהג, שכן לא פרשה בהסכמה (ראה סעיפים 77-78 לפסק הדין).

2. ביום 29.6.14 הגישה התובעת בקשה לתקן את הסכום שנקבע בפסק הדין באשר לשיטתה גובה מענק הפרישה כפי שחושב בתצהירה של גב' שילון מטעם המשיבה היה מוטעה, ובנוסף לכך, לטענתה, היא זכאית גם לסכום נוסף בגין פדיון חופשה, ולמעשה היא הייתה זכאית לשיטתה לפיצוי בסך 124,608.

3. ביום 30/7/14 הוגשה תגובת הנתבעת. הנתבעת טוענת כי אין מדובר בטעות סופר אלא במחלוקת בין הצדדים שהוכרעה על ידי בית הדין על דרך של אימוץ תחשיב הנתבעת. לטענת הנתבעת - לאחר שבית הדין אימץ את האמור בתצהיר הנתבעת, אין לקבל את טענת התובעת כי מדובר בטעות סופר. גם לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי לא נפלה טעות בחישוב "יתרת המענק" כמפורט בתצהיר גב' שילון.

4. מלכתחילה, ביום 30/7/14 הבקשה נדונה על ידי ר' המותב ונדחתה, ואולם, העניין הוחזר לדיון מחדש, במותב שנתן את פסק הדין, בהתאם להחלטת בית הדין הארצי לעבודה כאמור (ר' החלטת ר' המותב מיום 19/11/15).

   הכרעה

5. כידוע, הכלל הוא כי משנתן בית הדין את פסק הדין, סיים את מלאכתו ואין הוא רשאי ליתן הבהרות או פירושים לפסק-דינו. אולם, בית הדין מוסמך לתקן טעות בפסק הדין או בהחלטה אחרת שנתן. זאת, על פי הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969, וזו לשונו:

   "תיקון טעות בפסק דין

   (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה"

6. סעיף זה נועד לאפשר לבית הדין לתקן טעויות בנושאים שהיה ער להם בעת הדיון, אך נשמטו באקראי בעת כתיבת פסק הדין (ע"א 427/66 בלאס נ' קיבוץ דן, לא פורסם) ויפים דבריו של כב' השופט שמגר בע"א 769/77 - מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב פ"ד לב(1), 667 ,עמ' 670-671 שם נאמרו הדברים שלהלן:

   "הסוגיה של טעות סופר נדונה בתקנה 486 ולפיה רשאי בית-המשפט בכל עת, אם נתבקש לכך, לתקן טעויות סופר בפסיקתא או בהחלטה או שגיאות שחלו בהן מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית. מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת ; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה. בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל.