ס"ע 29472-07-14

התובע הגיש בקשה לשמיעת עדותו המוקדמת לאחר שרשות ההגירה הנפיקה לו כרטיס טיסה ליום 13/10/16.

מדובר בבקשה חוזרת לאחר ששתי בקשות קודמות נדחו כאשר בבקשה עצמה מסיבה לא ברורה אין כל אזכור לעובדות אלה.

מנימוקים עליהם עמדתי בהרחבה בהחלטותיי מיום 16/9/16 ומיום 23/9/16 נדחו בקשות קודמות של התובע.

בעיקר יש לשוב ולהדגיש כי מועד ההוכחות הוא ביום 9/11/16 וכי מדובר ביציאה מרצון.

כפי שציינתי בהחלטה קודמת היה על התובע לעדכן את רשות ההגירה וככל שאין מניעה מבחינת הרשות להנפיק כרטיס למועד שלאחר דיון ההוכחות כך יש לפעול באשר זו גם דרך המלך לפי התקנות.

בבקשות הקודמות התובע גם לא ציין כל טעם שיצדיק את יציאתו המוקדמת מהארץ לפני מועד הדיון (הקרוב ביותר) להוציא חשש ערטילאי כי לא יוכל להגיע לגרמניה.

בנוסף, התובע הצהיר בתצהיר מיום 20/9/16 כי הרשות לא סירבה להנפיק כרטיס טיסה למועד לאחר דיון ההוכחות הקבוע.

כפי שציינתי לעיל בקשה זו הוגשה כאילו מבראשית ועל כך יש לתמוה.

לא צורף תצהיר המפרט האם הודיע התובע לרשות על מועד דיון ההוכחות ועל ההחלטות שניתנו. נכון לעתה לפי התצהיר הקיים בתיק ההנחה היא כי לו הודיע התובע לרשות על מועד הדיון, הייתה הרשות מנפיקה כרטיס לאחר הדיון.

התובע עשה דין לעצמו ופנה לרשות בבקשה להנפקת כרטיס תוך התעלמות מופגנת מההחלטות שניתנו וממועד הדיון הקבוע.

אין כל מקום להיעתר לבקשה .

ממילא מדובר ביציאה מרצון ולא הליך גירוש וככל שהתובע ירצה יוכל לעדכן את רשות ההגירה בדבר החלטה זו ולדחות את מועד הטיסה. גם אם הדבר כרוך בעלות כספית יתכבד התובע לשאת בה שכן אין לו אלא להלין על עצמו משלא פעל לפי ההחלטות שניתנו.

לפנים משורת הדין איני פוסקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ז, (06 אוקטובר 2016), העדר הצדדים ותישלח אליהם.