ס"ע 27151-04-14.22 אוקטובר 2014

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובהחלטות כב' הרשמת הרמל מיום 8.9.2014 ומיום 9.10.2014 הגעתי למסקנה כי אין להעביר את התביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע.

בתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע כי מקום השיפוט "בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק" הוא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".

בפסק הדין בעניין נמיקוב (ע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נמיקוב- רשת בטחון (1993) בע"מ (24.3.09)) נפסק כי –

.... על פי לשון תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין, לעובד יש זכות הבחירה להגיש את התביעה כנגד מעסיקו הן "במקום העבודה" והן במקום ביצוע העבודה, ואם בחר העובד להגיש את התביעה במקום העבודה, הסמכות המקומית במקרה זה היא אכן לבית הדין האזורי בתל אביב".

כך, ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה.

מקום ביצוע העבודה האחרון של התובע היה באשדוד ומענה של נתבעת 1 בבאר שבע.

עם זאת, מעין בכותרת כתב התביעה עולה כי מענה הרשום של נתבעת 2 בהרצליה. בהתאם לתקנה 7 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "היו נתבעים אחדים, יכול שהתובענה תוגש לכל בית דין שניתן להגישה בו כנגד אחד הנתבעים".

העולה מהאמור לעיל כי, הן לבית הדין האזורי בבאר שבע והן לבית הדין האזורי בתל אביב יש סמכות מקומית לדון בתביעה. כאמור, התובע בחר להגישה בבית הדין האזורי בתל אביב.

4. נוכח זכות הבחירה של התובע, אין מקום להעביר את ההליך לבית הדין

האזורי בבאר שבע.

התיק יוחזר לכב' הרשמת הרמל אשר תורה על המשך ההליכים בתיק.