ס"ע 2574-05-16,"ע 2588-05-16

1.בפניי בקשת הנתבעים 1-3 (להלן – הנתבעים) לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיהם.

2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכתבי הטענות, מצאתי לדחות את הבקשה.

3. תקנה 117א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 קובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו".

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4.בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה לתביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים טעמים מיוחדים. במקרה זה התובעים אינם תושבי ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

5.בנסיבות אלו יש לבחון האם התובעים הראו, כי מתקיים בהם אחד התנאים האמורים בתקנה.

6.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ביה"ד מצאתי, כי קיימת בתיק ראשית ראיה להוכחת תביעת התובעים. בהתאם לנטען בכתבי התביעה, התובעים עבדו באתר הנתבעת 1 למעלה משנתיים מבלי שקיבלו תלושי שכר ושכרם שולם במזומן ע"י הנתבע 2. לכתב ההגנה מטעם הנתבעים צורף תצהיר מטעם הנתבע 4 ולפיו הוא חתם על הסכם עם הנתבעת 1 לבניית שלד בניין ברחוב הבריגדה היהודית בהרצליה, הוא העסיק את התובעים באתר במשך 4 חודשים, שילם את שכרם ופיטר אותם.