ס"ע 24972-06-11

התובע (להלן גם: "העובד"), שימש כסוכן לממכר משקפיים עבור הנתבעת (להלן גם: "המעסיק" או "החברה"), במשך תקופה של 115.5 חודשים שהסתיימה ביום 13.8.10.

בישיבת ביה"ד מיום 20.9.15 (עמ' 4 לפרוטוקול), נקבע על ידי הצדדים כי "שכר היסוד" הרלבנטי להליך הנוכחי הוא 12,000 ₪. ואולם, יש להוסיף לו גם "ממוצע עמלות" 1,375 ₪ שקיבל התובע בנוסף ל"שכרו היסודי".

אין מחלוקת (עמ' 5-4 לפרוטוקול), כי התובע קיבל "פיצויי פיטורים" בסך כולל של 212,594 ₪ (עמ' 5 לפרוטוקול). אין גם מחלוקת כי במהלך השנים הפרישה החברה מ"שכר היסוד" של התובע 5% ל"קופת גמל" ו- 7.5% ל"קרן השתלמות".

התובע בתביעתו מבקש לעצמו את רכיבי התביעה הבאים: "הפרשי פיצויי פיטורים"; "הפרשי עמלות"; "פדיון חופשה"; "הפרשי הפקדה לקרן השתלמות".

טענתו הבסיסית של התובע היא, כי מאחר ובשבע השנים (7) שקדמו לתביעה – קרי – השנים 2011-2004, שולמו לו עמלות לכל חודש, על הנתבעת לקחת זאת בחשבון גם בעת חישוב "פיצויי הפיטורים", וגם בחישוב שאר "ההפרשות לזכויות" שנתבעו כמפורט לעיל. יתרה מזאת, לפי התובע במהלך השנים – והנוגע לתביעה זו מדובר ב- 7 שנים – המעסיק נהג להפריש את 5% חובתו ל"קופת גמל" של העובד רק מ"שכר הבסיס" (ללא עמלות) והוא הדין בהתייחס ל- 7.5% הפרשות ל"קרן השתלמות". התובע גם מבקש לעצמו בתביעתו הנוכחית "הפרשי עמלות", בטענה כי קופח במרוצת השנים, וכעת הוא עומד על זכויותיו החוזיות.

ההכרעה הדרושה כאן היא אפוא בשאלת דינם של "עמלות המכירות", ועד כמה יש או היה מקום ליקח אותן בחשבון בעת חישובי זכויותיו השונות של התובע. אני גם נדרש לקבוע, האם מוצדקת "תביעתו המאוחרת" של התובע ל"הפרשי עמלות", מעבר למה שקיבל במרוצת השנים בפועל.

אדון בכל אחד מראשי התביעה הרלבנטיים; וככל האפשר על פי הסדר שנתבעו.

"תביעת שכר" – הפרשי עמלות מעבר למה ששולם לעובד בפועל:

במשך שנים קיבל התובע עמלות נכבדות, שהגיעו בין 1,375 ₪ בממוצע לכל חודש מחודשי השנה ועד 28,158 ₪ בממוצע לכל חודש מחודשי השנה. העמלות הללו שולמו לו מעבר ל"שכר הבסיס" ששולם בכל עת. גובה "העמלות" היה על פי הרשימה שהוסכמה על הצדדים (עמ' 4 לפרוטוקול). מדובר בעמלות בסכום נכבד מאוד, שהגיע בשנת 2007 אפילו עד 28,158 ₪ לכל חודש (בממוצע שנתי).