ס"ע 24470-08-15 מעגל שני בע"מ ואח' נ' MIKAELE ואח'

בפני בקשה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשות (להלן – הבקשה). המשיב מתנגד לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת המבקשות, המשיב עובד זר, נתין אריתריאה, שוהה שלא כדין בישראל והמשך שהייתו במדינה מוטל בפסק לאור המדיניות המעודדת יציאת שוהים שלא כדין. המשיב הגיש כנגד המבקשת 1 תביעה שנדונה בתיק ד"מ 20225/09/14 אך לא טרח להתייצב לדיון שנקבע ליום 6/5/15. לפיכך תביעתו נמחקה, ורק לפנים משורת הדין המבקשת לא עמדה על הוצאותיה. בנוסף, הגישה המבקשת 1 כנגד המשיב תביעה שנדונה בתיק ד"מ 12438/08/14 וביום 22/6/15 משלא הגיש המשיב כתב הגנה ולא התייצב לדיון, ניתן כנגדו פסק דין על יסוד התביעה (להלן – פסק הדין). המשיב חויב לשלם למבקשת 1 בתוך 30 יום ממועד שיומצא לו פסק הדין סך 7,500 ₪ פיצוי בגין אבדן תקן וכן 800 ₪ הוצאות משפט. עד מועד הגשת הבקשה לא פעל המשיב בהתאם לפסק הדין ולכן יש לראותו כמי שלא פרע חיובים שבית הדין השית עליו. על פי הפסיקה, מצב דברים זה מצדיק חיובו של עובד זר בהפקדת ערובה. קיים חשש ממשי כי המבקשות לא תוכלנה להיפרע מהמשיב אם יחויב בתשלום הוצאות. יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה שתשקף את החיוב שהוטל בפסק הדין.

המשיב בתגובתו, טען, כי לא היה מודע לפסק הדין ולהליך שהתנהל כנגדו, ושמע על כך לראשונה עת פנה אליו בא כוחו לבקש התייחסותו לבקשה. בכוונת המשיב להגיש בקשה לביטול פסק דין ולחקור את השליח, שנטען כי ביצע למשיב המצאה באמצעות הדבקה. אשר לדיון אליו נטען, כי לא התייצב, טען המשיב שנכח בבית הדין, אך לא נקרא להיכנס לדיון. לבסוף, נאמר לו כי הדיון הסתיים ועליו לרדת לקבוע מועד חדש. המשיב פנה למזכירות אך עד עתה לא קיבל זימון למועד אחר. היות שההליכים שנזכרו בבקשה התנהלו מול המבקשת 1 ממילא דין הבקשה בכל הנוגע למבקשת 2 דינה להידחות. מדובר בתביעה לתשלום רכיבים קוגנטיים ולפיכך סיכויי המשיב לזכות בתביעתו גדולים. קבלת הבקשה תביא לעיוות דין, שכן אין למשיב ממון והוא נמנה על קבוצת העובדים המוחלשת ביותר. כן התייחס המשיב בתגובתו לכללים בנוגע לחיוב בהפקדת ערובה בשלב הערעור.

המבקשות בתשובה טענו, כי תביעתו של המשיב כנגד המבקשת 1 נמחקה ואין לקבל את הסברו הבלתי סביר, כי הוא ממתין עד עתה שייקבע מועד נוסף. ככל שיש למשיב השגות כנגד פסק הדין עליו לפעול בדרכים הקבועות על פי חוק. המשיב אינו מתמודד עם העובדה, כי חל במקרה זה החריג לכלל שלא לחייב עובד זר בהפקדת ערובה, וזאת לאור העובדה שלא פרע חיובים שהושתו עליו. המשיב עצמו טען, כי הוא משתייך לקבוצת עובדים בעלי יכולת כלכלית נמוכה. עובדה זאת מחזקת את טענת המבקשות, כי בסופו של יום לא תוכלנה להיפרע מהעובד.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .