ס"ע 2388-09 אסולין אברהם נ' משרד הבריאות-מדינת ישראל ואח'

הגיגי מבוא

1.התובענה שבפנינו הוגשה בשל טעות.

2.מדובר בטעות שהתרחשה שלא בעטיו של התובע, ואשר גרמה לכך שבמקום שהתובע ימשיך להיות מבוטח בקרן הפנסיה הוותיקה שבה הוא היה מבוטח במשך שנים רבות (היא נתבעת מס' 4, שתיקרא להלן: "מבטחים הוותיקה"), נרשם שמו של התובע כאילו הוא התחיל להיות מבוטח בקרן פנסיה חדשה (נתבעת מס' 5 שתיקרא להלן: "מבטחים החדשה"), וזאת בלא שלמאן דהוא היתה כוונה אמיתית שהתובע יחליף את ביטוחו הפנסיוני.

3.מדובר בטעות פשוטה ברישום, טעות שעלולה להתרחש בכל ארגון, ובוודאי בארגון המעסיק עובדים רבים (כנתבעת מס' 1, למשל, אשר תיקרא להלן: "המדינה").

4.אילו השכל הישר היה מדריך את פעולת הגופים שבידיהם הכח לתקן את הטעות (כמו המדינה, למשל), הרי שהטעות היתה מתוקנת על נקלה, סמוך לאחר שהתגלתה, ולא היה צורך במספר שנות התדיינות ובהתערבות שיפוטית לשם תיקון אותה טעות.

5.אולם, לצערנו, נראה כי ההגיון הפשוט נזנח על ידי מי שעסקו בעניינו של התובע.

במקום לפתור את הבעיה בדרך של תיקון הטעות והשבת המצב לקדמותו, כמו שהיה נכון לנהוג, התקיימה בעניינו של התובע הסתתרות מלומדת מאחורי טענות משפטיות שמבוססות על דקדקנות בירוקרטית והתעלמות ממהותם הפשוטה של הדברים. כביכול, נשכחה מהם אמירתו של ר' יוחנן: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ... שהעמידו דיניהם על דין תורה".

6.זמן רב ניסו הצדדים להגיע להסכמה אשר תביא לתיקון הטעות. משהדבר לא עלה בידיהם, נצרכנו לשמוע את עדויותיהם של העדים, וכך עשינו.

גם לאחר מכן, בשלב הסיכומים, חזרו הצדדים והסכימו לנסות למצוא פתרון מסובך לבעיה הפשוטה, ושוב - במשך תקופה ממושכת מאד ישבו מומחי המדינה על המדוכה, וניסו לפתור את הבעיה, אך הפתרון - לא נמצא.