ס"ע 23495-05-10.לפני

1.התובע, עבד כנהג אצל הנתבעת כ- 7 שנים, מ-9/2002 ועד 7/2009.

התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת, כשנה לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. התביעה הינה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעת וסיומה.

בכתב התביעה טען התובע, כי פוטר מעבודתו אצל הנתבעת על ידי סדרן העבודה - מר אייל ויינשטיין, לאחר ויכוח שהיה ביניהם, בקשר לסידור העבודה, ולאחר שהסדרן הורה לו להחנות את האוטובוס במגרש חניה ולהשאיר את המפתחות בתחנת מוניות סמוכה.

התובע טען, כי כאשר ביקש מהנתבעת מכתב פיטורים, נאמר לו ע"י נציג הנתבעת - מר אסף רובין, שהוא יקבל רק סכום חלקי של פיטורים, בהפחתת דמי אבטלה.

לטענת התובע, מכתב הנתבעת מ-19.7.2009, אינו משקף נכונה את השתלשלות העניינים, ואין זה נכון, כי הוא זה שהתפטר מעבודתו אצלה.

בנוסף לפיצויי פיטורים, תבע התובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, תשלום בגין הפרשי שכר שעניינם גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, תשלום עבור חגים, תשלום עבור הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

בהקשר לתביעתו לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נציין, כי התובע טען שההפרשים המגיעים לו דומים בכל חודש, ולכן ערך תחשיב מדויק רק עבור שלושה חודשים לדוגמא, הם החודשים 1/2008 ועד 3/2008, ותבע סכום קבוע של הפרש, אשר לטענתו, הוא זכאי לו, על בסיס ממוצע של אותם שלושה חודשים, בסך של 3,208 ₪, לכל חודש.

2.הנתבעת, חברת נסיעות ותיירות, העוסקת בהסעת נוסעים ותיירים, ייעוץ וארגון טיולים ברחבי הארץ וכן בייעוץ והזמנת מקומות נופש ובתי מלון לקבוצות ולבודדים.

הנתבעת טוענת כי התובע הציג בתביעתו חצאי אמיתות ואופן הצגת הדברים על-ידו, גרוע משקר מלא.

גרסת הנתבעת באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הינה , שהתובע התפטר מעבודתו אצלה.

לטענת הנתבעת, התובע עשה כל שלאל ידו בתקופה האחרונה לעבודתו על מנת לגרום לנתבעת לפטרו, אולם הנתבעת, ובהתחשב בשנים הארוכות שבהן עבד התובע אצלה, קיוותה כי הדברים ישתנו.

מכל מקום, לטענת הנתבעת, ביקש התובע מסדרן החברה, בתאריך 5.7.2009, מספר ימי חופשה, והגם שהמדובר בעונה הבוערת מבחינת התיירות, אושרה לו חופשה עד 9.7.2009.