ס"ע 21913-08-12 חיים אזולאי נ' משה שפושניק מערכות בע"מ ואח'

1.התובע, מר חיים אזולאי (להלן – העובד) הועסק בנתבעת 1, משה שפושניק מערכות בע"מ (להלן – המעסיקה) בתקופה 7/09 עד 18.6.12 (35 חודשים).

בהליך זה עותר העובד לחיוב המעסיקה יחד עם הנתבע 2, מר משה שפושניק, המחזיק במניותיה של המעסיקה, בתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי חגים, הפרשי שכר, הפרשות פנסיוניות ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

2.מטעם העובד העידו העובד עצמו ומר יהונדב זיילר שחם שכונה גם מורן, שהועסק אף הוא אצל הנתבעת.

מטעם הנתבעת העידו מר שגיא שפושניק, שניהל את המעסיקה בתקופה הרלוונטית, וכן אביו, מר משה שפושניק, הוא הנתבע 2, בעל מניותיה של המעסיקה. עוד העיד מטעם המעסיקה מר אגבאריה ג'מאל ששימש כנהג הסעות עבור המעסיקה בתקופה הרלוונטית.

3.הצדדים היו חלוקים בשאלה בדבר מהות תפקידו של העובד. העובד טען כי שימש כ"עוזר לבעלי מקצוע" בעוד המעסיקה טענה כי הועסק על ידה בראשית תקופת ההעסקה כטכנאי משאבות חום, ולצורך כך השקיעה המעסיקה בהכשרתו בין השאר במימון השתלמות שנערכה בחו"ל, ורק בשלב מאוחר יותר ומשסרב העובד לצאת להשתלמויות נוספות – הועסק כעוזר לבעלי מקצוע. לא מצאתי כי יש לשאלת הגדרת התפקיד חשיבות לצורך ההכרעה השאלות השנויות במחלוקת. כן לא מצאתי כי יש בעצם השקעתה של המעסיקה בהכשרתו של העובד סך של כ- 5,000 ₪ בתחילת תקופת העבודה בת 35 חודשים כדי להוביל בהכרח למסקנה כי המעסיקה לא היתה מעוניינת להביא לסיום העסקתו.

שכרו של העובד ומהות רכיב "תוספת עבודות חוץ"

4.העובד הועסק בשכר יומי שעמד בסוף תקופת העבודה על 178 ₪. בנוסף לסכום זה שולם לעובד סך של 25 ₪ בגין כל יום עבודה וסכום זה הוגדר בתלושי השכר כ"תוספת עבודות חוץ". הצדדים היו חלוקים בשאלה האם יש לראות ברכיב זה כחלק משכרו הקובע של העובד לצורך חישוב הזכויות, לרבות פיצויי פיטורים, חופשה ודמי חגים.

המעסיקה טענה כי רכיב זה משולם "לשם סידור הזנה" (סע' 49 לכתב ההגנה המתוקן) כלומר לצורכי כלכלה בעת שעובדי המעסיקה מבצעים עבודה מחוץ לחצריה, בעוד העובד טען כי מדובר ברכיב שכר ששולם באופן קבוע, ולפיכך יש לכלול אותו בין רכיבי השכר לצורך חישוב זכויותיו.

5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין מהות תשלום תוספת זו, אני מוצאת כי מדובר ברכיב שכר קבוע, וזאת מהטעמים הבאים:

א.בדיון המוקדם אישר ב"כ המעסיקה כי המעסיקה מספקת שירות מחוץ לחצריה ולה עצמה יש רק מחסן ומשרדי הנהלה כך שאין מקום לבצע עבודה בחצריה שלה. עוד הוסבר מטעם המעסיקה כי העובד הועסק רק מחוץ לחצרי המעסיקה, וכי קיבל תוספת זו באופן קבוע (פרו: 1, ש: 22-26 לדיון מיום 11.4.13). המעסיקה טענה אמנם כי העובדים המועסקים בחצריה אינם מקבלים תוספת זו, וכך העיד מנהלה של המעסיקה, ויש בכך כדי להצביע על כך כי אכן מדובר בתוספת לצורכי כלכלה. אלא שהמעסיקה לא הציגה כל אסמכתאות לעניין זה, לא הציגה תלושי שכר של איזה מבין עובדיה האחרים, וכן לא הציגה כל אסמכתא לפיה באותם חודשים ספורים (שניים מתוך 35 חודשי עבודה) בהם העובד לא קיבל תוספת זו – היה זה משום שבתקופות אלה ביצע את העבודה בחצרי הנתבעת. אי הבאת ראיות מסוג זה, אשר יכולות היו לתמוך בטענתה של המעסיקה כי אכן מדובר ברכיב שמהותו ההחזר הוצאות ומשולם באופן מותנה בלבד – ראוי שיפעל כנגד גרסתה באשר למהות התשלום.

ב.גריעת רכיב זה משכרו של העובד מוביל לתוצאה לפיה העובד אינו זוכה לשכר המינימום היומי – תוצאה שאין להסכין עמה. מתלושי השכר ודו"חות הנוכחות (נספחי ג' לתצהיר העובד) עולה כי העובד מועסק במתכונת של חמישה ימים בשבוע. שכרו היומי עומד כאמור על 178 ₪ בסוף תקופת העבודה (בחודשים 7/11 – 6/12) או 175 ₪ ליום בחודשים 7/09 – 6/11) . שכר המינימום היומי בתקופה הרלוונטית עומד על 177.70 ₪ בתחילת תקופת העבודה, 189.23 ₪ החל מחודש 7/11, ו- 198.47 ₪ ליום החל מחודש 10/12.

ג.המעסיקה לא הציגה הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה המגדירים מהם רכיבי הגמול השונים מהם ניתן היה ללמוד כי אכן מדובר ברכיב שמהותו החזר הוצאות או כי זו ההסכמה שבין הצדדים.

ד.גם כינויו של רכיב זה בתלושי השכר (המוגדר כ"תוספת עבודות חוץ") אינו מצביע באופן מפורש על מהותו כרכיב כלכלה או אש"ל דווקא.