ס"ע 21022-01-15

לפני בקשת הנתבעת (להלן – המעסיקה) לאפשר לה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה באיחור.

1.עניינו של הליך זה בזכאותו של התובע (להלן- העובד) לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. העובד טען כי יש לראות בהתנהלות המעסיקה ובאי שיבוצו של התובע לעבודה באבטחת מוסדות חינוך כפיטורים, ולחילופין יש לקבוע כי נסיבות העסקתו מצדיקות התפטרות בדין פיטורים.

מנגד, טענה המעסיקה כי העובד התפטר מעבודתו ומכל מקום אין בנסיבות העסקתו וסיומה כדי להצדיק פסיקת פיצויי פיטורים.

2.ביום 17.5.15 התקיים דיון מוקדם בנוכחות הצדדים וב"כ, וניתן צו לתצהירים.

על-פי האמור בסעיף 3 להחלטה מאותו מועד, היה על המעסיקה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה תוך 30 ימים מיום קבלת תצהירי העובד. כן נקבע בסעיף 4 לאותה ההחלטה כי "לא הוגשו תצהירי הנתבעת במועדם, יראה הדבר כאילו אין בדעת הנתבעת להביא ראיות".

3.תצהיר העובד הוגש לתיק בית הדין ביום 14.7.15.

ביום 16.12.15 ניתנה החלטת בית הדין לפיה עיון בתיק מעלה כי לא הוגשו תצהירים מטעם המעסיקה, ולפיכך הובהר כי לא תוכל להציג ראיות מטעמה.

באותו יום הוגשה בקשת המעסיקה לאפשר לה לצרף תצהיר מטעמה, שנחתם לטענתה עוד בחודש 9/15 ולא הוגש לתיק בית הדין מחמת טעות משרדית.

העובד מתנגד לבקשה וטוען כי אין לאפשר הגשת תצהיר המעסיקה באיחור תוך התעלמות מהחלטות קודמות של בית הדין על דרך של מתן פרס למעסיקה על מחדליה, כי אין מדובר בטעות בתום לב, וכי אין להצדיק מצב בו ניתנת לב"כ העובד שהות קצרה בת 3 ימים על מנת להיערך לחקירה נגדית על התצהיר שהוגש באיחור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש להיעתר לבקשה להגשת התצהיר באיחור, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

4.מבנה ההליך המשפט וקביעת השלבים הדיוניים שבו, לרבות לעניין הגשת התצהירים ומועד הגשתם טרם מועד דיון ההוכחות - נועד לאפשר את חשיפת האמת בצורה הוגנת, תוך חשיפת טענות הצדדים והעובדות המרכזיות.