ס"ע 20405-04-12

רקע כללי

1. התובעת הועסקה כעורכת דין בשותפות עורכי הדין "דורון, טיקוצקי עורכי דין" (להלן - המשרד) שבה היו שותפים הנתבעים. במסגרת תביעתה עתרה התובעת לתשלום גמול בעבור עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, וכן לתשלומים לקרן פנסיה שהופרשו לטענתה בחסר. במסגרת התביעה שכנגד עתרו התובעים שכנגד, לחיוב התובעת בפיצוי על הנזקים שגרמה להם לטענתם במהלך עבודתה בשל פרסום מאמר באתר המשרד, תוך הפרה של זכויות היוצרים של צד שלישי.

    

2. התובעת הועסקה במשרד כטרום כמתמחה ולאחר מכן כמתמחה בתקופה שבין 27.11.2006 ועד ליום 13.2.2009 (להלן - תקופת ההעסקה הראשונה). החל מיום 1.6.2009 הועסקה התובעת במשרד כעורכת דין וזאת, עד להתפטרותה ביום 15.9.2011 (להלן - תקופת ההעסקה השנייה). במהלך תקופת ההעסקה הראשונה הועסקה התובעת כעובדת שעתית, דווחה על שעות עבודתה וקיבלה תשלום אחיד בגין כל שעות העבודה שדווחו, גם אם שעות אלה חרגו מיום העבודה הרגיל. משמע – התובעת לא קיבלה תמורה מוגדלת עבור שעות העבודה שחרגו מעבר ליום העבודה הרגיל. במהלך תקופת ההעסקה השנייה, שולם לתובעת שכר חודשי, כאשר התובעת לא נדרשה ולא דווחה על שעות עבודתה במשרד. זאת להבדיל משעות חיוב ללקוחות. עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד - כי במהלך תקופה זו אף שולמו לתובעת, מעת לעת, מענקים מעבר לשכרה הרגיל.

    

3. במשך כל תקופת עבודתה במשרד, הועסקה התובעת במחלקת הנדל"ן כאשר במהלך תקופת ההתמחות סייעה התובעת גם למחלקות אחרות ועסקה, בין היתר, בכתיבת מאמרים משפטיים בנושאים שונים. מאמרים שפורסמו באתר המשרד.

    

4. התובעת טענה כי לאורך כל תקופת עבודתה, הן כטרום מתמחה, הן כמתמחה והן כעורכת דין, היא עבדה שעות נוספות מבלי שקיבלה על כך תמורה כמתחייב מהדין; כי הנתבעים לא ניהלו, במהלך תקופת ההעסקה השניה, רישום של שעות העבודה, כפי המתחייב מהוראות חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן - חוק הגנת השכר); כי הנתבעים לא הפרישו עבורה את מלוא הסכומים הנדרשים לקרן הפנסיה, והחלו לבצע את ההפרשות כאמור רק החל מחודש דצמבר 2009 ולא מיום 1.1.2008 כמתחייב מן הדין; כי הנתבעים משכו את סכומי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל ביום 7.3.12, לאחר סיום יחסי העבודה, וזאת למרות שמדובר בסכומים שהופקדו בקרן לקצבה וכן, כי הנתבעים לא הנפיקו לה תלושי שכר המפרטים את כל שעות העבודה, במהלך תקופת ההעסקה השניה וכי בגין כך היא זכאית לפיצוי נפרד.

    

5. הנתבעים טענו מנגד - כי התובעת לא הועסקה על ידם שעות נוספות מאחר והיא לא נדרשה לעשות כן; כי דוחות הנוכחות שהוצגו על ידה, ביחס לתקופת העסקתה הראשונה, אינם תואמים את דיווחי השעות שנערכו עבור חיוב לקוחות המשרד, המעידים על שעות עבודה פחותות בהרבה; כי במהלך תקופת ההעסקה השניה, לא חל על התובעת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה או - חוק שעות עבודה) לעניין החובה לשלם תמורה מוגדלת בעבור עבודה בשעות נוספות. זאת משום שחלו על העסקת התובעת החריגים שבסעיפים 30א(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה, הנוגעים לעובד המועסק במשרת אמון או במשרה שאינה מאפשרת כל פיקוח על שעות עבודתו. לחילופין נטען, כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעת, בגין עבודה בשעות נוספות, את זמן ההפסקות, שבמהלכן התובעת הייתה רשאית לצאת את המשרד למנוחה; כי לתובעת שולמו בונוסים ומענקים "ביד רחבה", כגמול על עבודתה ומכאן שגם אם תתקבל הטענה כי התובעת הייתה זכאית לתשלום בעבור עבודה בשעות נוספות - הרי שסכום הבונוסים טומן בחובו תמורה עבור עבודה בשעות אלה.

    

   6.בנוגע לתביעה לתשלום ההפרשות לקרן הפנסיה - טענו הנתבעים לקיומו של "נתק" בין שתי תקופות ההעסקה של התובעת במשרד ומשכך וכפועל יוצא מכך - חלה לטענתם חובת הפקדה, בהתאם לצו ההרחבה, רק בתום תקופת "המתנה" הקבועה בו ולגבי כל תקופת העסקה בנפרד.