ס"ע 19598-04-14.19 דצמבר 2014

מונחת לפני בקשת התובע לביטול ההחלטה מיום 30.11.14 במסגרתה חויב התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה ללא קשר לתוצאות ההליך.

אעיר כי ההוצאות נפסקו לאחר שהתובע לא התייצב לישיבת בית הדין אשר נועדה ליום 30.11.14 אליה הוזמן כדין.

ב"כ התובע מסביר כי בעת נסיעתו מביתו בשועפט לבית הדין אירע תקר בגלגל רכבו ובשל כך הוא נאלץ להחליף את הגלגל. בעקבות האירוע הנ"ל, מסביר ב"כ התובע, איחר לדיון. ב"כ התובע מתנצל על אי התייצבותו לדיון.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת טוענת כי לבקשה לא צורף תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה. הנתבעת מוסיפה כי ב"כ התובע נמנע מלהתקשר למשרדה או לבית הדין על מנת להודיע על האיחור. בנוסף, התובע בעצמו לא התייצב לדיון ובכך יש פגם כשלעצמו.

לאחר שעיינתי בבקשת התובע לביטול ההוצאות ובתגובת הנתבעת, נחה דעתי כי אין מקום לשנות את דעתי. וצו ההוצאות נשאר על כנו.

ב"כ התובע אינו מבהיר מדוע לא יצר קשר עם מזכירות בית הדין או עם משרד ב"כ הנתבעת על מנת להודיע על האיחור. אינו מסביר מדוע התובע עצמו לא התייצב לדיון במועד. והסתפק בטענה הסתמית כי אירע תקר בגלגל הרכב ובשל כך הוא איחר לדיון.

כאמור, ב"כ הנתבעת טרחה והתייצבה לדיון במועד והמתינה לתובע ובא כוחו במשך 25 דקות.

יחד עם זאת, ובשים לב כי אי התייצבות ב"כ התובע לדיון במועד נבע מ"כח עליון" שלא ניתן היה לצפותו ולעובדה כי ב"כ התובע התייצב באיחור באולם בית הדין, ועל מנת ליתן לתובע את יומו בפני בית הדין, הנני סבור שבנסיבות העניין, יהיה נכון לדחות את מועד תשלום ההוצאות לסוף ההליך.