ס"ע 19359-08-10 . 10 ספטמבר 2014

זוהי תביעתו של התובע (להלן גם: "העובד"), אשר הועסק כמנכ"ל חברת קמא תעשיות תוכנה בע"מ (להלן גם: "המעביד" או "החברה"), תקופה של 19.5 חודשים ועד ליום 1.7.10 (מועד סיום עבודה בפועל). התביעה היא לתשלום הפרשי שכר, עמלות, בונוסים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, מניות, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לביטוחים/קרנות, פיצויי פיטורים והחזר הוצאות רכב וטלפון סלולרי בתקופת "ההודעה המוקדמת".

התביעה הוגשה גם כנגד חברת מאיו ניהול ואחזקות (2006) בע"מ (להלן: "חברת מאיו"), בעלת 100% ממניות המעביד והמנהלת הרשומה שלו, גב' גינת מאיו, בעלת 100% ממניות חברת מאיו והמנהלת הרשומה שלה (להלן: "גינת"), ומר אבי מאיו (להלן גם: "אבי") אשר שימש בפועל כבעל מניות ומנהל של המעביד וחברת מאיו.

התביעה ל'הרמת מסך' ולחיוב נתבעים 2-4 באחריות אישית:

כלל יסוד הוא בדיני החברות כי "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כ"ז, 345; ר'גם אוריאל פרוקצ'ה, "דיני חברות חדשים בישראל, דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה", ירושלים, 1989).

יחד עם זאת, לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם "המסך" היוצר חיץ בין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי מניותיה, משמש את בעלי המניות על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים, וזאת על ידי הרמת המסך וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה.

הקריטריונים להרמת מסך ההתאגדות של החברה נקבעו בסע' 6 לחוק החברות.

לא אחת נקבע בפסיקה כי הרמת מסך אינו מעשה שבשיגרה, ולשם קיומו על התובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מעשה זה. זאת, משום שיש בהרמת מסך כדי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. על המבקש הרמת מסך להניח תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה על מנת להוכיח שמנהל ו/או בעל המניות עשה שימוש לרעה בסמכותו ותפקידו בחברה, במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים.

גם בהתייחס להרמת מסך בין חברות, נפסק כי הרמת מסך בין שתי חברות אינה פעולה המתבצעת על דרך השגרה, ולשם היענות לה, על התובע להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות (ע"ע 1359/00 עמיאל כהן נ' כימיקלים לישראל בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (45), 38). בית הדין ירים את מסך ההתאגדות בין חברות רק במקרים חריגים וקיצוניים. כאשר אין המדובר במקרים כאלה, ידבוק בית הדין בעקרון הכללי של האישיות המשפטית הנפרדת של כל חברה (סק 1001/00(ת"א) ועד עובדי החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ נ' החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ, עבודה אזורי, כרך יד, 677).

במקרה דנן, לא הוצגה תשתית ראייתית שיש בה כדי להצדיק הרמת מסך ההתאגדות וחיוב מי מהנתבעים 2-4 בחובות המעביד. אין שום ראיה לניסיון תרמית מצד מי מהנתבעים, "עירוב נכסים", "שימוש לרעה" או שאר הסממנים שיאפשרו לביה"ד "הרמת מסך" או אפילו חיובם של מי מהנתבעים 2-4 כ"מעביד במשותף". משכך, נדחית תביעתו של התובע כנגד הנתבעים 2-4.