ס"ע 19352-02-14 גאבר נ' אורי תעשיות משולבות בע"מ

בפני בקשת הנתבעת מיום 15.6.2015, לחזור בה מהסכמה דיונית לפיה תימחק התביעה. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 15.6.15, במעמד הדיון.

ביום 15.6.2015 התקיים דיון בתיק (להלן: "הדיון"). התובע לא התייצב לדיון, לאחר שלא הופיע גם לדיון קודם שהתקיים ביום 11.2.15. בא כוחו טען כי לא ניתן למרשו היתר כניסה למדינת ישראל, ועל כך נודע לו רק בבוקר יום הדיון. כנגד טענה זו טען בא כוחה של הנתבעת כי "אישור כניסה אפשר לקבל מספר ימים לפני" (עמ' 5, ש' 11 לפרו' מיום 15.6.15).

3.במעמד הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תימחק התביעה ובית הדין יכריע בבקשה להוצאות מטעם הנתבעת. בהתאם, נמחקה התביעה במעמד הצדדים.

4.לאחר הדיון ובאותו היום שבו נערך (בשעה 20:55), הגיש ב"כ הנתבעת הודעה על חזרה מההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים וביקש לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות.

5.לטענת הנתבעת, כפי שהוצגה במסגרת בקשתה, בדיון שהתקיים ביום 15.6.15 שאל בא כוחה את בית הדין האם הוגשה בקשה לזימון התובע לדיון ונענה בחיוב. בית הדין אף מסר לבא כוחה של הנתבעת העתק מבקשה זו. מעיון בבקשה לזימון, במעמד הדיון, בא כוחה של הנתבעת סבר כי הבקשה הוגשה ביום 12.6.15, במקום ביום 14.6.15, שזהו התאריך המוטבע על גבי ההעתק שהוגש לו. עוד נטען כי בית הדין לא ציין בפניו כי זהו התאריך של קבלת הבקשה וההחלטה. הנתבעת טוענת כי מבדיקה במערכת נט המשפט, עלה כי ההזמנה לתובע הופקה רק באותו יום בו נערך הדיון, ביום 15.6.15. על כן טוענת הנתבעת, כי בא כוחו של התובע טען במסגרת הדיון טענה שאינה אמת, לפיה התובע ביקש להיכנס ולא אושרה כניסתו, שהרי הסיבה לאי מתן היתר כניסה לתובע היא אי המצאת מכתב זימון לתובע. מכאן שהנתבעת טוענת כי אי התייצבותו השנייה של התובע מקורה בהתרשלותו של בא כוחו והיא מהווה מחדל חמור העולה כדי ביזיון של בית המשפט, המצדיק את דחייתה של התביעה.

6.לטענת התובע, ראשית, לא צורפו לבקשת הנתבעת תצהירים לפי הדין. מעבר לכך, טוען התובע כי התנהלות הנתבעת מעידה על חוסר תום לב מובהק וניסיון להפוך את סדרי הדין ולחזור בה מהסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית. התובע מבקש לדחות את בקשת הנתבעת על הסף ולהותיר את ההסכמה הדיונית על כנה.

7.הנתבעת בתגובתה, הצביעה שוב על זלזולו של בא כוח התובע והתנהלותו הבלתי ראויה, בכך שהגיש את תגובתו באיחור. הנתבעת טוענת כי במקרה דנן מדובר בהסכמה דיונית "קלה שבקלות" וחזרה בה היא בהחלט אפשרית. הנתבעת טוענת בנוסף, שהסכמתה הדיונית התבססה על טעות בעיון במסמך הבקשה לזימון התובע, מיום 14.6.15. כן התבססה הסכמתה על הטעיה מצדו של בא כוח התובע אשר לא דייק בהצגת העובדות הנטענות מצדו, במהלך הדיון בו התקבלה ההסכמה הדיונית.

8.לאחר ששקלתי את בקשת הנתבעת, תגובת התובע ותשובת הנתבעת, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שלהלן.