ס"ע 18642-06-11 . 24 אוקטובר 2014

התובעת (להלן גם: "העובדת") עתרה לבית הדין בתביעה ליתן צו הצהרתי, לפיו הנתבעת (להלן גם: "המעביד") לא הייתה רשאית למשוך את כספי הפיצויים הצבורים לטובתה בפוליסת מנהלים בחברת "כלל"- קצבה מספר 266910-1, כמו גם צו המורה לנתבעת להשיב לפוליסה את הכספים שנמשכו על ידה, בסך של 74,267 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום משיכתם (2.2.11) וסה"כ 76,231 ש"ח.

לחלופין, מבקשת התובעת, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת ישירות פיצוי כספי בסך 76,231 ₪.

רקע עובדתי:

1. התובעת הועסקה בנתבעת החל מיום 19.7.1999, ועד להתפטרותה ביום 21.11.10.

2. בין הצדדים לא נחתם כל הסכם העבודה המסדיר את תנאי עבודתה של התובעת.

3. ביום 1.1.2000 נפתחה לתובעת פוליסת מנהלים מסוג "מיטב" שמספרה- 266910-1 בחברת אררט ביטוח בע"מ (כיום חברת כלל).

4. לאחר התפטרותה, סירב המעביד לשחרר את כספי הפיצויים לזכות התובעת, ומשך לטובתו את מרכיב הפיצויים בסך 74,267 ₪ (נספח ד לסיכומי התובעת).

   לפיכך הוגשה התביעה הנוכחית.

   לטענת התובעת, בהתאם לסעיף 23(א)(3) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה- 2005 (להלן: "חוק הגמל") וסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), סכומים שהופרשו לביטוח שמטרתו קצבה, לא יוחזרו למעביד, גם במקרה של התפטרות העובד, במידה ולא נקבע כך בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי בין הצדדים. מאחר ובמקרה דנן אין תחולה להסכם קיבוצי ובין הצדדים אין הסכם המאפשר החזרת הכספים, ממילא, אין המעביד רשאי היה למשוך את כספי הפיצויים מקופת הקצבה.