ס"ע 18510-03-15

1.ביום 22/6/15 התקיים לפני דיון מוקדם במעמד הצדדים ובאי כוחם. במעמד הדיון נוסחו המוסכמות והפלוגתאות בהליך זה, ובין היתר הוסכם כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 31/8/14 (הסכמת הצדדים בעניין זה תכונה להלן "העובדה המוסכמת"). עובדה מוסכמת זו עולה מכתבי הטענות (סעיף 3 לכתב התביעה וסעיף 13 לכתב ההגנה). אולם, בדיון טען ב"כ הנתבעת כי יום עבודתו האחרון של התובע היה ביום 7/8/14, וכי ביום 12/8/14 כבר עבד במקום עבודה אחר.

2.כבר ביום בו התקים הדיון הגישה הנתבעת "בקשה לתיקון טעות בפרוטוקול". למקרא הבקשה עולה כי למעשה הנתבעת מבקשת לחזור בה מההסכמה הדיונית בדבר מועד סיום העבודה. בבסיס הבקשה עמדה הטענה שתקופת העסקתו של התובע שנויה במחלוקת, כפי שעולה מגוף הפרוטוקול וכפי שעולה מדו"ח הנוכחות לחודש אוגוסט 2014 אשר הוצג בדיון.

3.הבקשה הועברה לתגובת התובע, ומשזו לא הומצאה על אף שחלף המועד להגשתה, נעתר בית הדין לבקשת הנתבעת (החלטה מיום 3/7/15).

4.בתגובתו המאוחרת מיום 6/7/15 התנגד התובע לבקשה וטען לשינוי חזית. נטען עוד כי יש להבחין בין יום עבודתו האחרון של התובע לבין מועד סיום יחסי העבודה, כפי שהודתה הנתבעת בכתב הגנתה.

5.לאחר שבתי ושקלתי את הבקשה, ונתתי דעתי לטענות התובע בתגובתו, מצאתי שאין מקום לשנות מהחלטתי מיום 3/7/15.

6.בעל דין רשאי לעתור לחזור בו מהודאתו המתייחסת לטענה שטען הצד שכנגד, משום שנוכח לדעת שאינה מתאימה למציאות – ואין נפקא מינה אם טיעונו היה טעות שבעובדה או בהערכה המשפטית (ראו תקנה 104 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

7.בית המשפט מוסמך להתיר לבעל דין את התיקון, אך הדבר "צריך לראיה, לפחות לכאורה". בית המשפט יתיר לבעל דין לחזור בו מעובדה מוסכמת אם ישתכנע "כי ההודיה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי או שלא מדעת או שתוכנה אינו אמת" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, בעמ' 184).

8.אכן, נמצא טעם לפגם בחזרתו של בעל דין מהסכמתו הדיונית לתשתית העובדתית כפי שעולה מכתבי הטענות וכפי שהוסכם בין הצדדים בדיון. אולם בכך לא סגי. בראש וראשונה שומה על בית הדין להגיע לחקר האמת. משכך, בבואו לבחון חזרה מהסכמה דיונית על בית הדין לתת דעתו מחד גיסא לחיוניות של התיקון לעשיית משפט צדק, ומאידך גיסא גם לשלב בו מועלית הבקשה ולהתנהלות הדיונית של בעלי הדין (עב"ל 11- 12- 40914 עזרא מנצורה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9/10/12).

9.בענייננו, טענת הנתבעת היא שנפלה טעות בניסוח העובדה המוסכמת. אני סבורה כי מתן הרשות לנתבעת לחזור בה מהודאתה בנוגע למועד סיום יחסי העבודה דרוש כדי להעמיד את המחלוקת האמיתית לדיון. בקובעי כך הבאתי בחשבון הן את הראיה שהוגשה בדיון (דו"ח הנוכחות) בנוגע ליום העבודה האחרון (במובחן ממועד סיום העבודה), והן את עיתוי העלאת הבקשה.