ס"ע 17701-04-14

בפנינו תביעתו של התובע, אימן עאצי, כנגד מעסיקתו לשעבר, חברת גלאט עוף למהדרין [להלן- המעסיקה], בגין זכותו הנטענת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. נציין כי בראשיתו של ההליך נגעה התביעה לרכיבי שכר רבים נוספים אלא שבמהלך בירור ההליך הסתבר כי התובע שבפנינו כבר הגיש תביעה כנגד המעסיקה שבפנינו בגין אותם רכיבי שכר וזו הסתיימה בפשרה. משכך היה, הודיע התובע כי הוא מוותר על כל רכיבי התביעה האחרים זולת אלו הנוגעים לפיטוריו (כלומר- פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת) וזאת בפרוטוקול הדיון מיום 16.2.15. עוד נציין כי בתיק זה קוימו 5 דיונים, בעיקר בשל מחדלים דיוניים של התובע עצמו.

כך, לדיון הראשון מיום 9.12.14 התובע לא התייצב וזאת לאחר שהגיש בקשה לדחייתו כמחצית השעה לפני תחילת הדיון.

בדיון שלאחריו, מיום 16.2.15 ,נעדר התובע בטענה כי לא אושרה כניסתו (כך על פי דברי בא כוחו באותו דיון).

בדיון מיום 21.4.15 איחר התובע מהטעם ש"התבלבל ונסע למגרש הרוסים", ובדיון מיום 21.3.16 נעדר עדו של התובע , מר מוראד עאצי, מהטעם שלא הורשתה כניסתו לישראל (כך על פי טענת בא כוחו באותו דיון).

באותו מועד החליט בית הדין כי על התובע להגיש הודעה נתמכת בתצהיר בעניין נסיבות היעדרותו של העד. התובע לא המציא הודעה כאמור, ובדיון האחרון מיום 5.9.16 הסתבר כי היעדרות העד נבעה מסיבה אחרת, (ראה עמ' 19 לפרוט' מול 4 ) שם טען העד כי היה חולה.

אחר הדברים האלה התייצבו הצדדים ועדיהם לדיון בפנינו ביום 5.9.16, ובו נשמעו עדויותיהם. בשם התובע העיד התובע עצמו וכן מר מראד עאצי שהוא קרוב משפחתו של התובע. בשם הנתבעת העיד מנהלה מר מינצברג וכן אחד מהממונים על התובע, מר חסאן טאה.

נקדים ונאמר כי לאחר שמיעת עדויות הצדדים אנו מקבלים את עיקרי גרסת הנתבעת משעדויותיה נמצאו מהימנות בעינינו, מה שלא ניתן לומר לגבי עדויות התובע.

אנו סבורים כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא בחר לנטוש אותה מיוזמתו ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לדמי הודעה מוקדמת.

ואלה נימוקינו-

כאמור, עדותו של התובע בפנינו היתה נגועה בסתירות ופירכות ואנו מוצאים אותה בלתי מהימנה. בתצהירו גרס התובע כי הועסק בנתבעת בשנת 2004 ועד דצמ' 2012 [התביעה הוגשה כשנה וחצי לאחר מכן], וכן הצהיר כי ברשותו ההיתרים שהוציאה הנתבעת בגין התקופה האמורה. ההיתרים האמורים לא הוצגו בפנינו ואף לא צורפו לתצהירו ולא בכדי.

בעדותו בפנינו הסתבר כי בתביעתו הקודמת כנגד הנתבעת, שהוגשה בעת שהתובע עדיין הועסק באותומקום , גרס התובע כי החל לעסוק בנתבעת כבר בשנת 2000.

מדוחות שירות התעסוקה שהומצאו לנו על ידי הנתבעת עולה כי עד חודש אוג' 2005 הועסק התובע אצל מעסיק אחר , בתל אביב, וכי העסקתו אצל הנתבעת החלה רק במרץ 2006.

במהלך חקירתו הנגדית הודה התובע כי, לטעמו, החל לעבוד בנתבעת בשנת 2005 או בשנת 2006 (עמ' 9 לפרוט' מול 23), כאשר במהלך העדות ציין התובע בכמה מקומות כי הועסק בנתבעת 6 שנים, כלומר החל לעבוד בה לכל המוקדם רק ב- 2006. (ראה עמ' 9 לפרוט' מול 25 וכן עמ' 13 מול 4).

סיכומו של דבר- התובע הציג לא פחות מ-4 גרסאות לגבי מועד תחילת עבודתו בשעה שידע כי למעשה החל לעבוד רק בשנת 2006.

גם לגבי מועד סיום העסקה, במהלך חקירתו הנגדית, לא ידע התובע לומר אם סיים את העסקתו בחודש נוב' או בחודש דצמ', אף שבתצהירו נתן גרסה חד משמעית וללא לבטים לעניין זה.

לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת לשיהוי הרב בהגשת התביעה, והסברו בעניין זה [לפיו לא הזדרז לתבוע את מעסיקתו] אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שלא נערך כל ניסיון הידברות טרם הגשת התביעה הנוכחית, וכן נוכח קיומה של תביעה קודמת שהוגשה על ידו, כאמור, תוך כדי יחסי העבודה.

פגם נוסף בעדותו אנו מוצאים באישור הרפואי שהציג בפנינו, נציין כי בפנינו הוצג רק צילום לא ברור של אישור רפואי ידני, שניתן ככל הנראה במרפאתו המקומית של התובע. מכל מקום, עיון באישור מעלה כי ניתן ביום 19.11.12 או 18.11.12, (מדובר בתאריך לא ברור, שנכתב בכתב יד). מצאנו לנכון לציין עניין זה הואיל ועל פי הדיווח שנמסר לשירות התעסוקה הועסק התובע 17 יום במהלך חודש נוב', כלומר- גם אם נניח שאותם 17 יום היו ימי העסקה רצופים הרי שבהתחשב בכך שהמפעל אינו פועל בסוף השבוע, יום העבודה האחרון של התובע בחודש נוב' היה בהכרח אחרי ה-19 לנוב'. יוצא איפה כי האישור הרפואי ניתן בגין יום שבו התובע עדיין הועסק בנתבעת, וזאת חרף גרסתו לפיה מיום שחלה לא שב יותר לעבודה. גם תוכנו של האישור [המתייחס לכאב גב] אינו עולה בקנה אחד עם גרסת התובע בעדותו בפנינו, ולפיה סבל ממחלת חום.