חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ס"ע 16855-01-15 ג'ואברה נ' מילי חדרה בע"מ

: | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
16855-01-15
20.9.2015
בפני הרשם:
אלעד שביון

- נגד -
התובע:
עבדאללה יאסר ג'ואברה
עו"ד חג' יחיא נאשד 		הנתבעת:
מילי חדרה בע"מ
עו"ד שושי ביתן
החלטה

 

 

1.בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, תושב הרשות הפלשתינאית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

 

תמצית טיעוני הצדדים

 

2.לטענת הנתבעת התובע מעולם לא היה עובד שלה ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. התובע היה עובד של קבלן חיצוני (אחיו) אשר נתן שירותים לנתבעת בפרוייקטים ספציפיים. הדיווח ברשות האוכלוסין נועד אך ורק לצורך קבלת אישור עבודה והוא לא מהווה ראיה לכך שהתובע היה עובד הנתבעת. בנסיבות אלו יש להבטיח את הוצאותיה של הנתבעת כאשר תידחה התביעה באמצעות הפקדת ערובה.

 

3.לטענת התובע, הוא קיבל את כל משכורותיו החודשיות בהמחאות לפקודתו מחשבון הבנק של הנתבעת. מדובר בבקשת חסרת תום לב שמטרתה לחסום את דרכו של התובע מלממש את זכויותיו. הפקדת ערובה הינה חריג. התובע לא גרם לנתבעת לכל הוצאה בגין התדיינות משפטית קודמת ו/או לנזק של ממש מעצם הגשת תביעתו. מדובר בתביעה לזכויות עבודה קוגנטיות ובניגוד לטענת הנתבעת התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. לכתב התביעה צורף ריכוז נתוני השתכרות חודשיים, לתובע הונפקו אישורי עבודה ע"י הנתבעת ושכרו שולם ע"י הנתבעת. בנסיבות אלו יש לדחות את הבקשה.

 

 

דיון והכרעה

 

4.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן - התקנות) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 [דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

 

5.בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

 

6.ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03, להלן "אבו נאסר"), שם נקבע, כי השיקול העיקרי להטלת החיוב במתן ערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה והשיקול המשני במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע, וכי "אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט".

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>