ס"ע 16544-08-15

1.התובע, מבקש מקלט מסודן, עבד אצל הנתבעות במשחטת עופות מיום 26.3.2012 ועד ליום 27.1.2014. בתובענה זו עותר לקבלת זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים בסך של 43,826 ₪. הנתבעות טענו שהנתבעת 2 לא היתה מעסיקתו של התובע אלא רק נתבעת 1 שהבהירה כי תישא לבדה בכל חבות תשלום או פיצוי שייפסק לטובת התובע. 

2.עיקר המחלוקת בתיק נסוב סביב השאלה האם הנתבעת 1 קיזזה כדין מהזכויות המגיעות לתובע נקודות זיכוי שהעניקה לו ביתר לתובע בתקופת עבודתו. נדון בשאלה זו לאחר שנכריע ברכיבים האחרים להם עותר התובע.

3.התובע טען שעל הצדדים חלות ההוראות של צו ההרחבה בענף החקלאות, ולחילופין צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם. לאחר שבחנו את הוראותיו של צו ההרחבה בענף החקלאות לרבות סעיפי התחולה שבו ועל איזה סוגי עובדים הוא אמור לחול, אנו קובעים כי צו הרחבה זה לא חל על התובע. בכל הנוגע לתחולת צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, מאחר שהנציגה והבעלים של הנתבעת 1 הודתה בעדותה מיום 13.11.2016 כי לנתבעת 1 יש רישיון לעסוק בכוח אדם והיא זו שסיפקה לנתבעת 2 שירותי כוח אדם, ניקיון ועזרה באריזה (פרוטוקול מיום 13.11.2016, עמ' 14 שורות 14-19), והנתבעות לא צרפו את החוזה ביניהם אנו קובעים כי על מערכת היחסים בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם.

4.אנו קובעים כי שתי הנתבעות היו מעסיקותיו של התובע במשותף. הנתבעת 2 העסיקה את התובע באמצעות הנתבעת 1 שסיפקה לנתבעת 2 שירותי כוח אדם בהתאם לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996. הנתבעת 1 אמנם הייתה זו ששילמה לתובע את שכרו ותנאיו הנלווים, אולם העבודה עצמה התבצעה בחצרי הנתבעת 2 והיא זו שדיווחה לנתבעת 1 אודות שעות הנוכחות של התובע בעבודה (סעיפים 4-6 לתצהירו של מר ירון חנני בעלי הנתבעת 2) ונתנה לו הוראות במהלך העבודה (סעיף 10 לתצהירו של מר חנני).

5.להלן נדון ברכיבי התביעה:

א.הוצאות נלוות - התובע תבע סך של 1,789.2 ₪ שהופחת משכרו תחת הכותרת "הוצאות נלוות". הנתבעות טוענות שהקיזוז נעשה לצורך תשלום עבור ביטוח רפואי ושהנתבעת 1 דאגה לבטח את התובע כנדרש על פי הדין. הנתבעות לא מסרו לתובע הודעה לעובד בתחילת עבודתו לא צירפו הסכם המתיר את ניכוי ההוצאות ולא צירפו אסמכתא שהתובע בוטח בביטוח רפואי. על כן על הנתבעות להשיב לתובע סך זה.

ב.שעות נוספות - התובע העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך 15 שעות שבועיות בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, ותבע בסך הכל סך של 7,532 ₪. לטענתו, הנתבעות לא מסרו לו את דוחות הנוכחות והוא עבד מידי יום מהשעה 6:00 ועד השעה 17:00 ובימי ו' מהשעה 6:00 – 14:00 . הנתבעת 1 טענה ששילמה לתובע סך של 22,790 ₪ עבור שעות נוספות כאשר התובע לא קיזז סכומים אלה מתביעתו, ולכן אין התובע זכאי לפיצוי בגין שעות נוספות. התובע העיד שבמהלך העבודה פנה לקבל את דו"חות הנוכחות אך פנייתו נדחתה, ואילו נציגת הנתבעת 1 העידה ביום 13.11.2016 שהדו"חות אצלה, אך כאמור דו"חות אלה לא הוצגו בפנינו. מאחר שהתובע קיבל בתלושי השכר תגמול בגין שעות נוספות שעולה על סכום תביעתו בעניין זה, והוא לא הפחית תגמול זה מתביעתו, התביעה ברכיב זה נדחית.

ג. תוספת משפחה - התובע טען שהוא לא קיבל תוספת משפחה, הנתבעות טענו שהתובע לא זכאי לתוספת זו, מאחר שצו ההרחבה בענף החקלאות לא חל עליו. אנו דוחים את תביעת התובע ברכיב זה מאחר שהתובע לא הוכיח שהוא בעל משפחה. בתלושי השכר שצירף בכתב שמצבו המשפחתי "רווק+0" משלא הוכיח שהוא זכאי לתוספת זו, התביעה ברכיב זה נדחית.

ד.ימי חג- התובע טוען שהוא זכאי ל-12 ימי חג על פי תעריף של 184.96 ₪ ליום בסך כולל של 2,219.52. הנתבעת 1 מודה שהיא חייבת לתובע סך של 1,294 ₪ לאחר ששילמה לו ב-2012 סך של 577 ₪ וב-2013 סך של 595 ₪. לטענתה במהלך תקופת עבודתו של התובע חלו 13 ימי חג, היא שילמה לו 6 ונותרו לה 7 ימי חג לתשלום. התובע לא הפחית מתביעתו את ימי החג שקיבל בתלושי השכר, על כן אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה נותרה חייבת לתובע סך של 1,294 ₪ בגין ימי חג.

ה.דמי הבראה – התובע טוען שהוא זכאי ל6.33 ימי הבראה כפול 378 ₪, סך הכל 2,394₪. הנתבעת 1 טוענת ששילמה לתובע ב-2012 סך של 612 ₪, ב-2014 סך של 1,870₪ ובתלוש גמר החשבון מחודש אפריל 2014 (3 חודשים לאחר סיום עבודת התובע) כתבה שהתובע זכאי לסך של 1,507 ₪ כשסכום זה קוזז כנגד נקודות הזיכוי. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומשהנתבעת כתבה בתלוש השכר האחרון כי התובע זכאי לתשלומי דמי ההבראה, אין התובע זכאי להפרשי דמי הבראה נוספים, כאשר בשאלת נקודות הזיכוי נדון בהמשך.