ס"ע 15937-01-15 HAGOUS HABTEMARIAM נ' דקופיינט בע"מ

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 14/1/16 (להלן: "פסק הדין" ו"הבקשה" בהתאמה) וכן בתגובה לבקשה מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. הטעם העיקרי להחלטתי האמורה הינו כדלקמן:

1. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים. לפסק דין שניתן בהסכמה שני פנים: פן ההסכמי, המהווה את הבסיס והמסד לפסק הדין ופן השיפוטי, המאשר את פסק הדין (בג"צ 6103/93 סימה לוי ואח' נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח', פ"ד מח(4), 591).

2. המבקש אינו תוקף את הפן השיפוטי של פסק הדין ואינו טוען כי נפל פגם בהליכי המשפט, אלא שטענתו יוצאת כנגד הפן ההסכמי, קרי נטען כי בהסכמת המבקש נפל פגם מהותי, אשר בעטיו יש מקום להורות על ביטול פסק הדין. בהתאם לטענה המשיבה פעלה, לכאורה, תוך הטעיה וכחש והציגה בפני המבקש מצג שווא ביחס לכוונותיה וביחס למצב הכלכלי, אשר בגינו חתם על הסכם הפשרה. המשיבה מכחישה טענות אלה מכל וכל.

3. בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת כאשר טענת בעל דין מבוססת על פגם בהסכם גופו, הדרך הדיונית לתקיפת פסק הדין הינה באמצעות הגשת תביעה עצמאית ונפרדת המבוססת על אחת מן העילות שבדיני חוזים לביטול הסכם (ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, תק-על 2005(2), 1197).

4. הלכה זו אומצה גם בבתי-הדין לעבודה, עת נקבע ע"י בית הדין הארצי כי הדרך הנכונה לתקיפת פסק דין שניתן בהסכמה היא הגשת תביעה לביטול ההסכם (דב"ע נב/3-199 כיפה בע"מ - יעקב בן-עמי, פד"ע כה 97).

5. לאור ההלכה האמורה, סבורה אני שאין מקום לבטל את פסק הדין מכוח הבקשה. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום להיכנס לעובי קורת טענות הצדדים לגופו של ענין.

6. פסק הדין יוותר על כנו.

7. בפני המבקש סלולה הדרך להגיש תובענה נפרדת לביטול פסק הדין אשר ניתן בהסכמה ובמסגרת התובענה האמורה (אם וככל שתוגש) ידונו טענות הצדדים לגופה של ההסכמה.

    

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ו, (31 מאי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.              התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: