ס"ע 14883-03-11

ענייננו בתביעה, אחת מתוך מאות שהוגשו ואוחדו בפני בית דין זה, אשר עיקרה בסירוב הנתבעים, להעניק לתואר שלמד התובע בשלוחות אוניברסיטת לטביה בישראל- "אישור שקילות" לצרכי שכר. התובע טוען כי דינה של החלטה זו להתבטל ובהמשך הדברים נעמוד על טעמיו ונימוקיו.

כיוון שאנו עוסקים בענפיה של "פרשת לטביה" אשר במידה רבה היא בבחינת תלם חרוש ואשר היבטים רבים שלה כבר נדונו והוכרעו בבתי המשפט: בבג"ץ, בבית הדין הארצי ואף בבית דין זה-הרי שנכון יהיה להקדים לדברים רקע כללי.

רקע כללי

המדינה נוקטת במדיניות של עידוד האקדמיזציה בשירות הציבורי. מגמה זו באה לידי ביטוי בתוספות שכר והטבות שונות לבעלי תארים אקדמיים. על מנת להעריך את שקילותם של תארים שנלמדו בחו"ל או בשלוחות של מוסדות זרים הפועלות בישראל הוקמה הוועדה להערכת תארים.

סמכותה של הוועדה עוגנה אף בהסכמים קיבוציים ומטרתה -ככלל- לוודא כי התואר שקול ושווה ערך לתואר שמעניק מוסד מוכר בישראל.

תפקיד הוועדה וסמכויותיה נדונו בהרחבה במסגרת הפסיקה. שם הודגש כי תפקיד הוועדה להפעיל מבחני שקילות שמטרתם, בין היתר, להבטיח שוויון כלפי מקבלי תואר בישראל. הוועדה מעריכה את התארים לצרכי הכרה בהם במסגרת תנאי ההעסקה של עובדי המדינה אולם אין לה מעמד במישורים אחרים – כך למשל אין מתפקידה של הוועדה להתערב במובן כלשהו בשיקולים אקדמיים של המוסד שמעניק את התואר.