ס"ע 13138-12-10

מבוא:

1.עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש מר יהודה אברהם בן עמי (להלן: "התובע"), נגד תלמי יפה מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") וקיבוץ חצרים (להלן: "הנתבעת 2"). התביעה מעלה שתי סוגיות: האחת – שאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק בין חבר באגודה שיתופית לאגודה. השנייה - זכויות להן זכאי התובע שעבד בענף החקלאות מכוח ההסכמים הקיבוציים וצוי ההרחבה בענף.

2.בקצירת האומר התובע החבר בנתבעת 1, ניהל לטענתו את מטע החוחובה של הנתבעת1 ברציפות בין השנים 1997- 2010. על פי התביעה לאורך התקופה הנטענת התקיימו יחסי עובד מעסיק, מראשית התקופה בינו לנתבעת 1, ומעת שעבר מטע החוחובה לידי הנתבעת 2 – בינואר 2008 - בינו לנתבעת 2.

3.על יסוד הטענה למעמדו כעובד החל משנת 1997, ובעקבות החלטת הנתבעת 2 על סיום העסקתו בחודש ינואר 2010, הוגשה התביעה מושא פסק דין זה. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעות יחד ולחוד בהפרשי פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין, גמול בגין העסקה בשעות נוספות, וזכויות נלוות מכוח ההסכמים הקיבוציים וצוי ההרחבה בענף החקלאות. הסכום הכולל של התביעה בעילות השונות עומד על 578,995 ₪.

4.מכתב התביעה עולה כי הטענה לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובע החבר באגודה השיתופית, לבין הנתבעת1 – האגודה השיתופית בה הוא חבר – היא אבן הפינה לעילות ולסעדים הכספים הנתבעים ברכיבי התביעה השונים. משכך את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים והרקע לתביעה ומשם ניגש לבירור הטענה לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובע והנתבעת1. בסיומו של פרק זה נפנה לבחינת טענות התובע בעילות התביעה השונות מכוח מעמדו כעובד.

הצדדים ומסגרת הדיון.

5.הנתבעת1 היא מושב שיתופי המאוגדת במסגרת פקודת האגודות השיתופיות, מיישובי המועצה האזורית חוף אשקלון. מתוקף היותה צורת התאגדות שיתופית מחזיקה הנתבעת1 באמצעי ייצור המשמשים לרווחת חבריה ובין אלה במטע החוחובה.

הנתבעת2 היא קיבוץ בנגב. הנתבעת2 התקשרה עם הנתבעת1 בשנת 2008 בהסכם במסגרתו קיבלה לידה את תפעול מטע החוחובה.

התובע הגיע לנתבעת1 כילד והוא חבר בנתבעת1 מאז היותו בגיר. בתקופה הרלוונטית לתביעה התגורר בנתבעת1 ועבד במטע החוחובה .