ס"ע 12762-02-12 הילה הלוי נ' מדינת ישראל - משרד החינוך

1.פסק דין זה עניינו בתביעה שהגישה הגב' הילה לוי (להלן: "התובעת") נגד מדינת ישראל, משרד החינוך (להלן: "הנתבעת") להפסדי שכר ופיצויים על פיטורים שלא כדין.

הרקע לתביעה: 

2.התובעת עורכת דין בהכשרתה התקבלה לתוכנית שיזם משרד החינוך להכשרת אקדמאיים להוראת השפה האנגלית. במסגרת זו חתמו הצדדים על חוזה התקשרות המצורף כנספח 1 לכתב התביעה לתקופת העסקה קצובה מיום 15.3.2009 ועד ליום 31.8.2012. חוזה ההתקשרות חילק את תקופת העסקה לשלוש: תקופת הכשרה מיום 15.3.2009 ועד ליום 31.8.2009; תקופת התנסות מיום 1.9.2009 ועד ליום 31.8.2010; והעסקה כעובד הוראה מיום 1.9.2010 ועד ליום 31.8.2012 המותנית בעמידה בהצלחה בתקופת ההתנסות.

3.בסיום ההכשרה, בספטמבר 2009, החלה התובעת תקופת התנסות להוראת השפה האנגלית בבית הספר "רבקה גובר" במושב נהורה. בתום אותה שנה נתן מנהל בית הספר לתובעת הערכה שלילית (ראה: נספח 5 לתצהירה של שרה זילברשטרום, מנהל אגף התמחות בכניסה להוראה במשרד החינוך) ובעקבותיה נדרשה התובעת לשנת התנסות נוספת במהלך שנת הלימודים תשע"א, בבית הספר "אילנות" באשקלון.

4.בעקבות עמדת בית ספר אילנות, לפיה נכשלה התובעת בשנת ההתנסות השניה, נשלחה לתובעת ביולי 2011 הודעה שכותרתה "כישלון בשנת התמחות בהוראה" ולפיה יסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בסוף אוגוסט 2011.

5.במועד מתן ההודעה על הפסקת ההתקשרות, יולי 2011, הייתה התובעת בשליש האחרון להריונה. על רקע זה ובעקבות פניית התובעת למשרד החינוך המציין את עובדת היותה בהיריון ביקש משרד החינוך מהממונה על פי חוק עבודת נשים תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), היתר לפיטוריה; ונדחה.

6.בשל החלטת הממונה שלא להתיר את פיטורי התובעת, שילם משרד החינוך לתובעת שכר לתקופת העסקה המוגנת שלאחר תום חופשת הלידה ופיצויי פיטורים לתקופת העסקה הכוללת – תקופת העסקה בפועל בצירוף תקופת העסקה המוגנת. עם זאת, במהלך תקופת העסקה המוגנת, לא הוצבה התובעת לעבודה במשרד החינוך.

התביעה ותשובת המדינה:

7.בחודש פברואר 2012 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתביעה טענה התובעת לפגמים בהליך הערכה שבסיומו נקבע כי נכשלה בשנת ההתמחות; התובעת הוסיפה כי ההחלטה על הפסקת העבודה התקבלה בשל היותה בהיריון ומשיקולים זרים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון"); תוך הפרת הוראות חוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ובלא מתן זכות שימוע. על רקע זה ביקשה התובעת, לחייב את הנתבעת בפיצויים על פיטורים שלא כדין, בסכום כולל של כ-178,000 ₪. הסכום הנתבע מורכב מפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך של 78,840 ₪, פיצוי בגין הפרת חוק בשוויון בסך 50,000 ₪, פיצוי לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, בסך של 29,790 ₪ ופיצויים על הפרת חוזה לתקופת קצובה בסך של 19,710 ₪).