ס"ע 12721-11-13.14 דצמבר 2014

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש (להלן: "הנתבע") לגילוי מסמכים (להלן: "הבקשה") ובהתנגדות המשיב (להלן: "התובע") לבקשה, להלן החלטתי:

1. ביחס לפלט שיחות הטלפון מחברת הסלולר, התובע הצהיר בתצהיר גילוי מסמכים כי אין באפשרותו להמציא פלט שיחות מהתקופה הרלבנטית. נוכח הצהרתו האמורה לא מצאתי לנכון לחייב אותו להמציא את פלט השיחות האמור. אם וככל שיסתבר כי היתה קיימת לתובע האפשרות להנפיק את הפלט, עשוי בית הדין ליתן לעובדת אי המצאת הפלט ע"י התובע משקל בסיום ההליך, בהתאם לכלל הפועל לחובתו של הנמנע מהבאת ראיה רלבנטית.

2. הפלט התבקש ביחס לשיחות שנטען כי בוצעו בין התובע לבין הנתבע. לטענת הנתבע קיימת אפשרות, הגם שכרוכה בעלות כספית, להפיק את הפלט באמצעות צו שיינתן ע"י בית הדין. ככל שהנתבע סבור שהפלט יכול לסייע לו ייתן בית הדין צו כאמור להנפקת פלט שיחות נכנסות מהטלפון הנייד של הנתבע. בפני הנתבע תהא סלולה הדרך לפעול לקבלת פלט השיחות, על מנת לתמוך בגרסתו.

3. ביחס לתמלול השיחה בין התובע לבין מר ניסים בכר מיום 21/2/14 ותמלול השיחה בין התובע לבין מר מוחמד עיסא מיום 3/8/14 (להלן: "התמלולים") לאחר ששקלתי את הדברים לא מצאתי לנכון לדחות את גילוים של התמלולים לשלב ההוכחות. זאת, בין היתר, מהטעמים הבאים:

   • כידוע, הכלל הרווח הינו משחק בקלפים פתוחים, על מנת שלא להפתיע את היריב ולהכשיל אותו בשל העובדה שלא היה בידו סיפק לבדוק את חומר הראיות ולהכין ראיות לסתור. בהתאם לכלל בסיסי זה בעל דין רשאי לקבל מסמכים רלבנטיים לעיונו, בין שהם "מועילים" למגלה המסמכים ובין שהם "מזיקים" לו ותומכים בעמדת הצד שכנגד.

   • בית הדין רשאי לסטות מהכלל הבסיסי האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים הרלבנטיים עשוי להביא לשיבוש ראיות, באופן שלא יסייע לחשיפת האמת. זהו היוצא מן הכלל ובית הדין לא יטה לעשות שימוש בחריג זה על דרך השגרה.

   • שימוש בחריג שנקבע בבר"ע 4249/99 סויסה נגד הכשרת היישוב נעשה בדרך כלל בנסיבות בהן נדרש עיכוב גילויה של הודעת/הודאת בעל דין לענין לב ליבה של המחלוקת, עד לגמר החקירה שכנגד. זאת, על מנת לעמת את בעל הדין וגרסתו הראשונית עם ראיות הנוגעות לו ואשר מעלות, לכאורה, גרסה שונה.

   • בעניינו נסיבות המקרה שונות בתכלית. התובע, אשר באופן שגרתי ורגיל אמור לפרוש את מסכת ראיותיו ראשון שכן הוא "המוציא מחברו" ועליו חובת הראיה, מבקש לדחות את גילויין של הראיות. מדובר בתמלילים המתעדים שיחות בין התובע לבין צדדים שלישיים ולא תמלילים של שיחות שהתקיימו  עם הנתבע. כלומר: לא נטען שהנתבע הציג עמדה מסויימת וגילוי התמלילים יסייע לו, כביכול, לתקן את עמדתו בתצהיר עדות ראשית. יוזכר בהקשר זה כי התמלילים אינם מהווים עדות ביחס לנאמר בהם ע"י הצדדים שלישיים ולכל היותר יכולים להעיד על כך שהדברים נאמרו ע"י הצדדים השלישיים. ממילא לאחר השמעת התמלילים תהא לנתבע האפשרות לזמן את הצדדים השלישיים לעדות או להביא ראיות לצורך הפרכת הדברים שנאמרו על ידם בתמלילים.

   • בהתחשב בכלל נסיבות הענין הנמקת התובע לפיה הנתבע, כביכול, יכול להתאים את גרסתו עם תוכן השיחות (שכאמור, לא התקיימו איתו) או לתאם עמדתו מול הצדדים השלישיים ששוחחו עם התובע, אינו נימוק מספק לצורך דחיית גילוי התמלילים. כל תובע יכול לטעון טענות אלה על דרך השגרה שכן תמיד גילוי מסמכים רלבנטיים מבעוד מועד יכול לסייע לצד שכנגד להיערך לשלב ההוכחות ולהביא ראיות לסתור.