ס"ע 1239-04-15 אטיאס נ' ראפ כרמית הלבשה בע"מ ואח'

1.עניינה של החלטה זו בקשת גב' רחל פוגל ומר שמואל פוגל ("הנתבעים") לסילוק תביעתה של הגב' ברכה אטיאס ("התובעת") על הסף, מטעמים של העדר יריבות והעדר עילה ("הבקשה").

2.התובעת הועסקה בראפ כרמית הלבשה בע"מ ("החברה"), כמוכרת חנות בגדים ברחוב העצמאות בחיפה. הנתבעת מס' 1 הינה חברה בערבון מוגבל שבעליה ומנהליה הם הנתבעים. בחודש ספטמבר 2014 הודע לתובעת על העברת הפעילות בעסק לבעלותם של הנתבעים. הלכה למעשה, החברה היא חברה חדלת פרעון, והיא אף לא התגוננה בהליך זה.

3.עיקר טיעונם של הנתבעים בבקשתם הינו, שלא ניתן לחייבם באופן אישי בחיוביה של החברה כלפי התובעת מאחר שהנתבעים מהווים אישיות משפטית נפרדת מהחברה. נטען כי בעקבות האטה בפעילות העסקית של החברה, ובמטרה לשמור על מהלך העסקים הרגיל והתקין שלה, כמו גם כצעד של התייעלות, הוחלט על העברת הפעילות מחברה בע"מ לעוסק מורשה. נטען עוד שהחברה שרויה כיום מצב של העדר סולבנטיות.

4.התובעת בתגובתה התנגדה לבקשה, וטענה לעירוב נכסים, התחמקות הנתבעים מתשלום זכויותיה הבסיסיות כעובדת והתנערות מחובות העבר. נטען כי החברה היא חברה משפחתית חדלת פירעון, שהייתה בבעלותם הבלעדית של הנתבעים, ורוקנה על ידם מתוכן, ללא הליך פירוק מסודר. נטען כי הנתבעים עירבבו בין נכסי החברה לבין התנהלותם הפרטית, ולאחר שנקלעה החברה לקשיים כלכליים העבירו את פעילותה לניהול תחת עוסק מורשה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.לפי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, וכי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מז/15-3 אפנר – מפעלי הדסה לנוער, לא פורסם; דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ - אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518. ראו גם: ע"ע 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ – אסולין, מיום 16/9/13). עוד נקבע, כי גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין (דב"ע נו/140-3 כי"ל - כימיקלים לישראל בע"מ – ד"ר ליאונרד שור, פד"ע ל 152).

7.התשתית המשפטית ביחס להרמת מסך – עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד הוא כלל יסוד בדיני החברות, ולפיו "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין" (ע"ע 1201/00 זילברשטיין – ערב חדש עיתונות-אילת בע"מ, מיום 17/12/02). עיקרון זה מעוגן עמוק בשיטתנו המשפטית (דב"ע נג/3-205 וגיה – גלידות הבירה, פד"ע כז 345), ולפיו "ערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות" (ע"ע 1170/00 פרידמן – יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, פד"ע לח 817).

8.לצד עיקרון זה, התפתחה הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות, ובאמצעותה רשאי בית המשפט להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור, במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו 353).

9.בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 הרמת מסך תיעשה במקרים שבהם נעשה שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, במטרה להונות אדם או לקפח נושה, או במקרים בהם נעשה מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. השימוש בדוקטרינה צריך להיעשות במשוּרה, ורק באותם מקרים חריגים כפי שנקבעו בפסיקה.