ס"ע 11111-07-14

1.לפני בקשה מטעם המבקשת מאפיית הראשונים בע"מ (להלן: "מאפית הראשונים" או "המאפיה" או "המבקשת") למשלוח הודעת צד' ג' כנגד הנתבעת 2 (להלן: "אקטיב צוק") והנתבעת 3 (להלן: "י.ש. פסגות").

2.כעולה מהבקשה, מאפיית הראשונים התקשרה בהסכמי אספקת עובדים עם אקטיב צוק וי.ש. פסגות. לטענת המבקשת, אקטיב צוק וי.ש. פסגות הן אלו אשר התקשרו בהסכם עם התובע; כמעסיקות ישירות של התובע עליהן לשאת בכל התשלומים להם זכאי התובע; הן התחייבו לשלם לתובע את כל הזכויות המגיעות לו; הן התחייבו בהסכם אספקת העובדים שנחתם, לפעול כאמור לעיל. כן טוענת המאפיה כי נגרמו לה נזקים כתוצאה ממעשיהן ואי מילוי התחייבותן. המבקשת טוענת כי אינה יודעת ואינה יכולה לדעת את הנסיבות שהביאו לקרות האירועים נשוא התביעה אשר היו תחת אחריותן. עוד טוענת המבקשת כי אקטיב צוק וי.ש. פסגות לא נקטו זהירות סבירה והכשילו במכוון או ברשלנותן את המבקשת וכן הפרו חובות חקוקות, חוזיות והתרשלו כלפיה.

נוכח האמור מבקשת מאפיית הראשונים רשות למשלוח הודעת צד ג', במסגרתה תטען כי ככל שתחויב בסכום מסוים, הרי אקטיב צוק וי.ש. פסגות יהיו מחויבות לשפות את מאפיית הראשונים בסכום זה, וזאת מכוח התחייבויותיהן החוזיות, התחייבויותיהן על פי דין. לבקשה צורף הסכם ההתקשרות עם אקטיב צוק.

3.ביום 18.3.15 התקיים דיון קדם משפט ראשון בתיק במסגרתו נדחתה התביעה כנגד י.ש. פסגות וניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד אקטיב צוק.

4.ביום 12.4.15 התקיים דיון נוסף ובמסגרתו המבקשת ביקשה שהות להודיע עמדתה בענין הודעת צד ג' כלפי אקטיב צוק.

5.ביום 18.5.15 המאפיה הודיעה, בנוסף לטענותיה לעיל, כי בשל פסק הדין אשר ניתן כנגד אקטיב צוק, אין לה כל יכולת לנהל את הגנתה ונגרם לה נזק ראייתי בלתי הפיך. עוד נטען כי ככל שהתובע סבר כי היא אכן מעסיקתו וככל שהוא לא קיבל את הזכויות המגיעות לו על פי דין - היה עליו לפנות אליה במועד. עוד נטען כי הודעת צד ג' שהגישה כנגד אקטיב צוק, עילתה אינה עילה חוזית-מסחרית שמקורה בהתחייבות חוזית לשיפוי, אלא היא אך ורק מתוקף ועל בסיס העילות המפורטות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"). מדובר בהפרת חובה חקוקה על ידי צוק אקטיב, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, שכן היא הפרה הסכם שנכרת בינה לבין התובע ובכך גרמה נזק למאפיה. עילת הפרה זו, כשהיא בקשר לסכסוך עבודה, מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה.

6.ביום 26.5.15 המשיב הגיש את תגובתו לבקשת המאפיה. לטענת התובע, המבקשת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לשם מתן הודעת צד ג'. המשיב טוען כי מדובר ביחסים מסחריים רגילים, ומכאן שלבית הדין לעבודה אין כל סמכות עניינית לדון בבקשה. זאת ועוד, טוען המשיב כי אחד היסודות הנדרשים במסגרת העילה של הפרת חובה חקוקה הוא, שהחיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק ובמקרה דנן, של העובד. על כן, במקרה דנן, בהיותה של המבקשת צד שלישי ולא העובד עצמו, אין היא חוסה תחת הגנתם של חוקי העבודה.

כן טוען המשיב כי גם טענתה של המבקשת לעניין הפרת הסכם העבודה אינה יכולה לעמוד, שכן ככל שהופר ההסכם בין המשיב לבין צוק אקטיב, עילת התביעה מצויה בידי המשיב בלבד. הפרת ההסכם בין אקטיב צוק לבין המבקשת מקורה במחלוקת מסחרית שצריכה להתברר במסגרת הליכים אזרחיים בערכאות המוסמכות ולא בבית הדין לעבודה. כן טוען המשיב לעניין טענת הנזק הראייתי שנגרם למבקשת, כי אין בה ממש שכן על המבקשת היתה החובה לבדוק בזמן אמת, באופן יזום, את מימושן המלא של זכויות המשיב.

7.     לאחר שעיינתי בבקשות ובכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים המפורטים להלן.

הליך הודעה לצד ג' מוסדר בתקנות 216-223 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד– 1984 ובית הדין מוסמך להחיל הליך זה מכוח הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 על דרך אימוצן של תקנות סדר הדין האזרחי ועל פי שיקול דעתו של בית הדין, אם ראה בכך צורך למען פישוט הדיון ועשיית משפט צדק [בר"ע 206/07 קדם הדרכות (2002) בע"מ נ' יואל שי, ניתן ביום 7.6.2007; ע"ע 1299/01 מכבי שירותי בריאות נ' וקסלר ואח', פד"ע לז 241].

8.בהתאם להלכה, עילתה של הודעת צד ג', צריך שתהיה במסגרת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. עוד נקבע כי בבחינת הסמכות העניינית יש לבחון את הליבה הגרעינית של עילת התביעה בהודעת צד ג' ואת המסכת העובדתית והעילה בתביעה העיקרית עליה נסמכת הודעת צד ג' [ע"ע 617/07 מדינת ישראל נ' אילנה ליטבק, ניתן ביום 23.10.2008; בר"ע 46934-11-11 שיב"א יזום ייעוץ השקעות בע"מ נ' דפוס חמד ירושלים (2004) בע"מ ואח', ניתן ביום 2.8.2012, ע"ע 23018-05-12 תדיר-גן – רימס אינטרנשיונל ואח' ניתן ביום 3.7.2014 (להלן: "ענין תדיר גן"].

9. מעיון בבקשה להגשת הודעת צד ג' וכן בהודעה בעניינה שהוגשה על ידי המאפיה עולה כי עילות ההודעה הן כדלקמן: הפרתו של הסכם העבודה בין הנתבעת 2 לבין המשיב אשר מגבשת, לטענת המאפיה, עילת תביעה על פי סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה. זאת, על בסיס העוולות הנזיקיות של הפרת חובה חקוקה או גרם הפרת חוזה, כלפי התובע, המקימה עילת תביעה נזיקית גם למבקשת; הפרת הסכם עבודה זה הביאה גם להפרת הסכם אספקת העובדים שבין המבקשת לבין אקטיב צוק.

אפרט להלן את התייחסותי לכל אחת מהעילות שלעיל.