ס"ע 10079-03-11 שוימר נ' מאי

1.לפנינו תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לנסיבות סיום עבודת התובע/הנתבע שכנגד (להלן: "התובע"), אצל הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת").

התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים חלף הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות ולזכויות סוציאליות נוספות. בתביעה שכנגד עתרה הנתבעת לחיוב התובע בסך של 520,000₪ בגין נזקים שונים אשר לטענתה גרם במהלך תקופת עבודתו במהלך תקופת עבודתו.

רקע עובדתי:

2.התובע עבד אצל הנתבעת כמנהל עבודה בפרויקט בניה , החל מיום 14.6.2009 ועד ליום 2010.

3.הנתבעת הינה חברת בנייה. בשנת 2008 כרתה הנתבעת חוזה עם עמותת "נאות כרמים" לפיו התחייבה לבנות עבור העמותה 60 יחידות דיור.

4.ביום 6.3.11 הגיש התובע את תביעתו לבית הדין.

ביום 24.10.11 התקיים דיון קדם בפני כב' השופט טננבוים. ביום 2.11.11, הוגש כתב התביעה שכנגד. ביום 23.10.12 התקיים קדם משפט נוסף בפני כב' השופט טננבוים. ביום 7.11.13 ניתנה החלטת כב' השופט טננבוים על פיה נקבע התיק לשמיעת עדויות ביום 9.7.14.

5.ביום 20.5.14 הוגשה בקשת הנתבעת לזימון 24 עדים. עוד באותו יום ניתנה החלטתי על פיה משמדובר בזימון 24 עדים אשר עדותם נדרשת באותה סוגיה יזומנו 3 מבין העדים הנזכרים ברשימה. בהתאם לכך ביום 1.6.14 הודיע ב"כ הנתבעת שמות העדים אותם מבקש הוא לזמן לדיון. באותו מועד ניתנה החלטה לזימון עדים. ביום 9.7.10 העידו התובע, עדת הנתבעת גב' אורית בן שלום, ועד הנתבעת מר חיים ולינצ'יק. במועד דיון זה ומשלא התייצבו עדי הנתבעת, נקבע התיק להמשך הוכחות ליום 7.9.14. במועד הדיון הודיע ב"כ הנתבעת כי אין באפשרותו לאתר את העדים מטעמו על כן , ביקש לדחות את הדיון ולמסור את הזימון לעדים במסירה אישית.

6.ביום 4.1.15 לא התייצבו עדי הנתבעת לדיון, כאשר ב"כ הנתבעת הבהיר כי בוצע מסירה אישית לדיון לאחד העדים בלבד, בעוד את העד השני לא הצליח לאתר. לאחר דיון ארוך בשאלת זימון העדים והתייצבותם לדיון והצורך במתן צו הבאה, נדרש ב"כ הנתבעת להודיע לבית הדין עמדתו לעניין זימון העדים ובפרט צו הבאה לאחד העדים. בהתאם להחלטה מיום 26.1.15 נדרש ב"כ התובע לזמן את העדים במסירה אישית תוך 48 שעות ממועד קבלת החלטת בית הדין, וכן להודיע לבית הדין האם בכוונת העדים להתייצב לדיון הקבוע.

7.התיק נקבע לשמיעת עדויות ביום 19.3.15. ביום 10.2.15 הודיע ב"כ הנתבעת כי העדים זומנו על ידו וכן שוחח עם העדים שבוע טרם הדיון. ביום 18.3.15 הודיע עד הנתבעת מר גל יודפת כי אינו יכול להתייצב לדיון בשל אילוצים ביטחוניים. בהתאם להחלטת בית הדין נדרשה הנתבעת לדאוג להתייצבות עדיה, תוך שהובהר כי ככל שלא יתייצב עד מבין העדים, לא תותר חקירתו במועד אחר נוכח התנהלות הנתבעת אשר פעם אחר פעם אינה מצליחה להעיד את עדיה.

8.ביום 19.3.15 נשמעה עדותו של עד הנתבעת מר הונדרט זיו, ולאחר מכן ניתן צו לסיכומים. ביום 26.3.15 הגישה הנתבעת בקשה לזימון עד באמצעות צו הבאה וזאת טרם הגשת הסיכומים מטעמה. מאחר ובתיק התקיימו 6 ישיבות, חלקן ללא כל יכולת לקדם את ניהול ההליך נוכח התנהלות הנתבעת, ומשהבקשה הוגשה לאחר מתן צו לסיכומים, נדחתה היא.

תמצית טענות התובע:

9.לטענת התובע פוטר מעבודתו ביום 5.7.10 ע"י חשב הנתבעת מר חזוט. מנגד הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית אחרת ולא העידה את מר חזוט על כן לא הופרכה טענת התובע. בנסיבות אלה זכאי הוא לתשלום פיצוי פיטורים. בשים לב לתקופת עבודתו במשך 12.5 חודשים, יש לחייב את הנתבעת בסך של 8,333 ₪ בצרוף פיצויי הלנה מלאים, משלא מתקיימות נסיבות להפחתת פיצויי הלנה, בהעדר גרסה עובדתית מצד הנתבעת.

לחלופין נתבקש בית הדין בהתאם להוראות ס' 3 ו- 8 לצו ההרחבה בענף הבניה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,106 ₪ המהווים 6% משכרו במהלך תקופת עבודתו.

10.בשים לב לתקופת עבודת התובע זכאי הוא לקבלת 12 ימי חופשה. משניצל רק יום חופשה אחד בחודש 9/09 על הנתבעת לשלם לתובע פדיון ימי חופשה על פי 11 ימי חופשה אשר נותרו לזכותו. עוד צוין כי במהלך חודש 5/10 הנתבעת הפחיתה ממספר ימי החופשה להם זכאי התובע, 3 ימי חופשה למרות שעבד באופן מלא במהלך אותו החודש, ולא ניצל אפילו יום אחד. בעניין זה הנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית כלשהי ולא טרחה להפריך את טענות התובע או להציג פנקס חופשה שנתית על כן , יש לחייבה בסך של 3,667 ₪.

11.במשך כל תקופת עבודתו בחברה, ולמרות שהשלים שנת עבודה, לא שולמו לתובע דמי הבראה. בהתאם להוראת בס' 7 לצו ההרחבה בענף הבניה, התובע זכאי ל- 6 ימי הבראה עם סיום השנה הראשונה להעסקתו עפ"י תעריף יומי בסך של 351 ₪. בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,194 ₪ בגין ימי הבראה.

12.בהתאם לס' 2 (א) לחוק הודעה מוקדמת לפטורים, ולהתפטרות, תשס"א 2001, היה על החברה ליתן לתובע הודעה מוקדמת טרם פיטוריו. לתובע לא ניתנה כל הודעה לפני פיטוריו והנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית כלשהי בעניין זה. על כן יש לחייבה סך של 8,000 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת.

13.ביום 5.7.10 לאחר שהתובע סיים לבצע פרוטוקול מסירת דירה ללקוח אשר קיבל לידיו דירה חדשה, הודיע מר חזוט לתובע כי יחזיר אותו לביתו מאחר ורכב החברה נלקח מהתובע מספר ימים קודם לכן ולאחר מכן מסר לו הודעה על פיה הוא מפוטר מידית. לנתבעת לא הייתה כל גרסה עובדתית בעניין זה, על כן גרסת התובע לא נסתרה. פטורי התובע נעשו שלא כדין ובנגוד לחובת תום הלב, ללא שימוע תוך פגיעה בכבוד התובע בפרטיותו, בהפתעה מוחלטת בזמן שמוסע הוא לביתו. על כן יש לחייב את הנתבעת סך של 20,000 ₪ בגין פטורים שלא כדין.

14.בתחילת תקופת העסקתו ניתן לתובע רכב בו הותקן מכשיר "פזומט", אולם לאחר 3 חודשי עבודה נדרש הוא להחזירו וניתן לו רכב שכור ללא "פזומט". על כן היה עליו למלא דלק באופן עצמאי ולשלם עבורו. הנתבעת התחייבה בפני התובע כי תחזיר לו מידי חודש בחודשו את הוצאות הדלק תמורת קבלות. התובע מסר את הקבלות למר חזוט חשב הנתבעת, אשר סרב להחזיר לתובע את הכספים שהוצאו בגין עלות הדלק. לנתבעת לא הייתה כל גרסה עובדתית בעניין זה, ולטענת התובע הסכום בגין הוצאות הדלק מסתכם בסך של 1800 ₪, כעולה מהקבלות הנמצאות אצל הנתבעת. על כן, יש לחייבה לשלם לתובע סך של 1800 ₪ בגין החזר הוצאות דלק.