ס' נ' משרד הבריאות - המחלקה המשפטית ואח'

השופט נ' הנדל:

           מונחת בפנינו עתירה למתן צו על-תנאי, בגדרה מבוקש להורות למשיבים 1-3 לאפשר למשיב 4, מנהל המכון לרפואה משפטית (להלן: ד"ר קוגל), לעסוק בעניינו של העותר, אסיר המרצה מאסר עולם בגין רצח אשתו (להלן: המנוחה).

1. העותר הורשע בשנת 2001 ברצח אשתו ונידון למאסר עולם. על פי עובדות כתב האישום, העותר היה צפוי לעזוב את ביתו המשותף עם המנוחה בעקבות סכסוך שהתגלע ביניהם. בבוקר ה-26.1.1999 השניים שהו בביתם המשותף. כאשר המנוחה יצאה מחדר הרחצה, העותר כיוון אליה את אקדחו וירה קליע אשר פגע במצחה וגרם למותה. בתום ניהול משפט הוכחות, בית המשפט המחוזי בירושלים (תפ"ח(י-ם) 3002/00 מדינת ישראל נ' ס' (29.11.2001), כבוד השופטים צ' סגל, מ' שידלובסקי-אור ומ' גל), הרשיע את העותר ברצח המנוחה. קביעה זו התבססה על שני נדבכים: הנדבך הראשון עניינו בבחינת אירוע הירי. לאמור, פרטים שונים שסיפק העותר ביחס לאירוע הירי נמצאו בלתי סבירים. הנדבך השני כולל ראיות מפליליות בדבר התנהגותו של העותר לפני המקרה ולאחריו. דעת המיעוט – מפי כבוד השופט מ' גל – גרסה כי קיים ספק סביר באשמת העותר ברצח מכיוון שלא נמצאה דרך אובייקטיבית סבירה לסתור את גרסתו לפיה המנוחה אחזה באקדח והירייה נפלטה בעת שהנאשם קפץ לעברה. עם זאת, שופט המיעוט קבע כי ניתן להרשיע את העותר בעבירת ההריגה מאחר שהותיר את האקדח על המיטה כאשר הוא דרוך, טעון ובלתי נצור וזאת במצב נפשי של קלות דעת. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על הכרעת הדין נדחה פה אחד (ע"פ 334/02 ס' נ' מדינת ישראל (13.1.2003)).

           לאורך השנים הגיש העותר שלוש בקשות לקיום משפט חוזר בעניינו. הבקשה האחרונה שהוגשה – מ"ח 1916/11 ס' נ' מדינת ישראל (12.8.2012) – היא החשובה לענייננו. במסגרתה העותר צירף, בין היתר, חוות דעת מומחה שנכתבה על ידי ד"ר קוגל בטרם התמנה למנהל המכון לרפואה משפטית. חוות הדעת התמקדה במשמעות הכתמים על כף ידה של המנוחה – האם אלה כתמי מוות או שמא מדובר בשרידי מתכת. ד"ר קוגל העריך כי הכתמים מעידים על שרידי מתכת על ידה של המנוחה, ועל כן, לפי העותר, ניתן ללמוד מהם כי המנוחה אחזה באקדח עובר לירי, בהתאם לגרסה שהשמיעה ההגנה במהלך המשפט. השופט ס' ג'ובראן דחה את הבקשה בקובעו כי בית המשפט המחוזי שלל בפסק דינו את התזה לפיה המנוחה אחזה באקדח וכי מותה נגרם מפליטת כדור בנסיבות אלה. זאת, בין היתר לנוכח ממצאים פורנזיים ששללו את האפשרות כי הכתמים על ידה של המנוחה מבססים את המסקנה כי היא אחזה בנשק. על כן, נקבע כי אין בראיות המצורפות לבקשה כדי להתגבר על העובדות שעמדו בבסיס הרשעת העותר. הבקשה, כאמור, נדחתה.

2. העותר טוען בעתירה המונחת לפנינו כי ילדיו פנו באחרונה לד"ר קוגל בבקשה לבחון את הממצאים שנקבעו בעניינו של העותר. ד"ר קוגל ציין בפניהם כי על פי הסכם ניגוד עניינים שהוא חתום עליו, נאסר עליו לעסוק בתיקים בהם עסק כאשר עבד באופן פרטי מחוץ למכון לרפואה משפטית, טרם מינויו למנהל המכון. הוא אף ציין כי נבחנה על ידו האפשרות לעסוק בתיק זה כחריג להסכם ניגוד העניינים, אך הדבר לא הסתייע. לנוכח זאת, העותר מבקש כי יתאפשר לד"ר קוגל לבחון מחדש את המקרה, ולהגיש במידת הצורך חוות דעת נוספת ומורחבת בעניינו של העותר. לחילופין, מבוקש כי המכון לרפואה משפטית יערוך בדיקה מקיפה ומחודשת בעניינו של העותר אשר תתבצע שלא על ידי ד"ר קוגל.

           המשיבים, בתגובתם, ביקשו לדחות את העתירה. הם הדגישו כי העתירה מתמקדת בחוות הדעת שמסר ד"ר קוגל במסגרת הבקשה השלישית לעריכת משפט חוזר, שנבחנה זה מכבר על ידי בית המשפט העליון. על פי סעיף 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, לא ניתן להגיש בקשה למשפט חוזר בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה. על כן, נטען כי אף אם יותר עתה לד"ר קוגל לעסוק בעניינו של העותר, לא ניתן יהיה לשוב ולהגיש בקשה למשפט חוזר שתתמקד במשמעות הכתמים על ידה של המנוחה. מעבר לסוגיה זו, העותר אינו מעלה נסיבה או ראיה חדשה שעשויה להצדיק הגשת בקשה נוספת לקיום משפט חוזר. לכך יש להוסיף את חתימתו של ד"ר קוגל על הסדר לניגוד עניינים אשר מונע ממנו לטפל בעניינים אשר עסק בהם באופן אישי טרם מינויו למנהל המכון לרפואה משפטית.

3. האם יש מקום להורות למנהל המכון לרפואה משפטית לבחון את עניינו של העותר לשם הגשת בקשה למשפט חוזר? בחנו את העתירה והמסמכים שנלוו לה ואף קיימנו דיון במהלכו ניסינו למקד את העותר באשר לטענותיו. מסקנתי היא כי לא נמצאה עילה להורות לד"ר קוגל, או לחילופין למשיבה 2 – המכון לרפואה משפטית, לבחון מחדש את עניינו של העותר, ודינה של העתירה להידחות.

           העתירה מנוסחת באורח כוללני ביותר. העותר הסתפק בבקשה כי יתאפשר לד"ר קוגל "לעסוק בעניינו של העותר כחריג", ולחילופין, בבקשה "לאפשר למכון לרפואה משפטית לקיים בדיקה מקיפה ומחודשת, בכל הנוגע לעניינו של העותר". כך, ולא יותר. בעתירה נעדר פירוט ביחס לכיווני הבחינה המבוקשים עתה על ידי ד"ר קוגל. העותר אינו מפרט אם בידיו ראיות או נסיבות חדשות או כל קצה חוט שעשוי לבסס עילה חדשה להגשת בקשה למשפט חוזר. הוא אף אינו מפרט אילו בדיקות הוא מבקש שהמכון לרפואה משפטית יבצע בעניינו. מן העתירה לא עולה כל התפתחות קונקרטית שיש בה כדי לבסס את הצורך בעריכת חוות דעת פורנזית חדשה. לאמור, הטענה הכללית כי חקירה נוספת של האירוע עשויה להוביל לממצאים נוספים נטענה בעלמא והיא לא יכולה להוות בסיס מספק על מנת להורות על עריכת בחינה מחודשת בעניינו של העותר.

           במקום להצביע על מהות העילה החדשה בעניינו או על נסיבות קונקרטיות חריגות, העותר מתמקד בבקשה השלישית שהגיש לעריכת משפט חוזר, ובחוות דעתו של ד"ר קוגל שניתנה במסגרתה. הוא מפרט באריכות על אודות חוות הדעת שד"ר קוגל סיפק, ועל מכלול השתלשלות העניינים במסגרת הבקשה השלישית. אין בבקשה השלישית לקיום משפט חוזר – בקשה שנדונה ונדחתה – כדי להעלות או להוריד לענייננו, שהרי ברי כי חוות הדעת שהוצגה במסגרתה לבית המשפט העליון אינה מהווה "ראיה חדשה", כמשמעותה בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אף מינויו של ד"ר קוגל למנהל המכון לרפואה משפטית אינו יכול להיחשב כשינוי נסיבות אשר יש ביכולתו לבסס, כשלעצמו, עילה להגשת בקשה חדשה לקיום משפט חוזר. למותר לציין כי העתירה שבפנינו אינה מהווה ואינה יכולה להוות הליך ערעורי על החלטת השופט ג'ובראן לדחות את הבקשה השלישית מטעם העותר לקיום משפט חוזר בעניינו.