ס' נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה ביום 11.02.2024 בבית החולים "מזרע" (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית", "בית החולים" בהתאמה) מכוח סעיף 28א' לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), בה הוחלט על הארכת תוקף צו הטיפול המרפאתי הכפוי והמשך טיפול מרפאתי כפוי במסגרת החלטת בית המשפט (להלן: "החלטת הוועדה הפסיכיאטרית").

בנימוקיה קבעה הוועדה הפסיכיאטרית כדלקמן:

"מדובר במטופל המוכר למערכת הפסיכיאטרית ומאובחן עם סכיזופרניה פרנואידית, ידוע גם על שימוש בסמים ואלכוהול. בעניינו של המטופל ניתן צו טמ"כ בתאריך 1.3.2023 לתקופה מירבית של עד שלוש שנים בגין עבירות של איומים, לציין כי העבירות הינן מאפריל 2018 ואוקטובר 2019. היום בקשת המרפאה לשחררו.

על פי דיווח מהמרפאה מגיע למעקבים בצורה מסודרת, אך באופן חוזר מסרב ליטול טיפול ומבטיח שלא יחזור לשימוש בסמים ואלכוהול.

נערך דיון עימו ועם אחותו במרפאה וסוכם שלאור היציבות במצבו ומאחר ואין פסיכוטים פעילים וסימני מסוכנות מזה תקופה ארוכה, אין צורך במעקב בתוקף צו טמ"כ ולהערכת המרפאה ניתן לעבור למעקב במסגרת קופ"ח לבקשתו. המשפחה מוסרת שידאגו לכך.

בבדיקתו המטופל סובל מסכיזופרניה פרנואידית, בעברו 3 אשפוזים פסיכיאטרים, לפחות אחד מהם 

בכפייה במצב פסיכוטי. כעת במהלך השנה האחרונה אינו נוטל טיפול תרופתי אך אין זה אומר שהבריא ממחלתו הנפשית, אשר עלולה להתפרץ בכל זמן נתון בטריגר הקטן ביותר ואף ללא טריגר.

יש לציין עוד שחוות הדעת בעניינו שהוגשה לבית המשפט ובעקבותיה הוצא צו הטמ"כ נכתב אז בסעיף 3 למסקנות "...כיום, בהיעדר מסוכנות, אינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי וזקוק למעקב מרפאתי כפוי".

מילים דומות כותבת הרופאה המטפלת גם בהמלצה שלה לשחרורו מהצו, שהמטופל יציב, בהיעדר טיפול תרופתי ובהיעדר סימני מסוכנות, אין צורך במעקב צו טמ"כ. מכאן שאותם נימוקים חלו גם בעת הוצאת הצו והוועדה סבורה כי בנסיבות אלה, אין מקום עדיין, ובטרם חלפה שנה מאז הוצאת הצו, לשחררו והוועדה דוחה את בקשת המרפאה והמטופל."

בחודש נובמבר 2021 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שביצע ביום 27.04.2018 ובמהלך חודש אוקטובר 2019, כנגד בניו הקטינים (ת"פ XXX, בית משפט השלום ב-XXX). ביום 01.03.2021, על יסוד חוות דעת פסיכיאטרית, נקבע כי המערער כשיר לעמוד לדין אך לא היה בר עונשין בעת ביצוע העבירה לאור מצבו הנפשי. נקבע כי המערער ביצע את העבירה ובהסכמת הצדדים ניתן צו מרפאתי כפוי לתקופה המקסימלית שלצד העבירה, תקופה מרבית של 3 שנים, היינו עד ליום 01.03.2026. מעיון בתדפיס המידע הפלילי של המערער עולה כי ההליך האמור (ת"פ XXX) הוא הרישום הפלילי היחיד. על פי תדפיס מידע תעבורתי של המערער, קיימת לו הרשעה אחת מיום 17.06.2019 בגין נסיעה ללא חגורה בניגוד לסעיף 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

ברקע יצוין כי המערער הינו בן 48, אלמן ואב ל-3, מתגורר בכפר XXX יחד עם XXX, אינו עובד ומקבל קצבאות שאירים ממבטחים וביטוח לאומי. המערער מוכר למערכת הפסיכיאטרית. בשנת 2011 חווה תכני רדיפה, פנה לדמויות בכפר וביקשם להפסיק את הרדיפה, קיבל סימנים לכך שהם מסרבים, הגיע לפסי הרכבת ב-XXX מתוך כוונה להתאבד. בעקבות כך אושפז בהסכמה ואובחן כלוקה בסכיזופרניה. לא המשיך במעקב וטיפול, המשיכו תכנים פרנואידים. בשנת 2013 זרק גרזן על חלון השכנים ואושפז בהוראת אשפוז, לאחר מכן שוחרר עם הוראה לטיפול מרפאתי כפוי אך לא הגיע לטיפול והפסיק טיפול ומעקב. בעברו שימוש באלכוהול וקנאביס. ב-XXX אביו נפטר, ב-XXX אשתו נפטרה.