ס.מ.החומות בע"מ נ' ודוד איראני

החלטה

הנתבע הגיש בקשה נגד התובעת לפיה מבקש מביהמ"ש להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש בתביעה זו מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד – 1984.

טיעוני המבקש;

שם החברה כפי שנרשם בכתב התביעה אינו קיים ברשם החברות ומה שקיים הינו " ס.מ. החומות לבנין ופיתוח בע"מ" .

בזמן כריתת החוזה הנטענת בכתב התביעה ע"י התובעת ( באוגוסט 2002 ), הנתבעת היתה חברה לא פעילה ולכן אין יריבות בין הנתבע לבינה מאחר ובזמן הרלוונטי לתביעה התובעת לא היתה אישיות משפטית הזכאית לתבוע.

כעולה מתדפיס רשם החברות של חברת ס.מ החומות לבנין ופיתוח ב"מ, קיים חוב של אגרה לרשם החברות בסכום של 11,088 ₪ , ועוד שמאז שנת 2000 החברה לא הגישה ולא דו"ח שנתי אחד לרפואה, הדבר מעיד על מצבה הכלכלי הקשה של החברה וזהו שיקול לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות.

התובעת לא ציינה בכתב התביעה מען רשום, וע"פ הפסיקה הרווחת שיקול לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה ע"פ החלטתי מיום 12.7.2010 וביום 18.7.2010 הוגשה תגובת התובעת.

טיעוני המשיבה;

השם המלא של התובעת לא נרשם בהיסח דעת והיא מסכימה לתקן כתב התביעה כך ששמה יהא תואם את הרשום ברשם החברות.

החברה הינה חברה פעילה, ועצם קיום חוב של אגרה אינו מצביע על היותה לא פעילה, מה גם שהאגרה שנים 2005 ו- 2008 שולמה.

הטענה כי אינה יכולה לשלם את ההוצאות בסוף ההליך, אם ייפסקו נגדה, בשל מצבה הכלכלי הקשה הינה טענה בעלמה שלא נתמכה במסמכים כלשהם והיה על המבקש לגבות טענה זו בראיות מהימנות ומשלא עשה זאת אין מקום לקבל טענתו.

התובעת מסתמכת על תקנה 519 לתקנות סד"א וטוענת כי הפסיקה קבעה כללים אשר יש בהם להנחות ביהמ"ש בבואו להחליט ובין היתר נקבע כי מגורי הנתבע בחו"ל הם שיקול בנוסף לאי המצאת מען רשום , כאשר הכלל המנחה הינו כי המצאת ערובה תהיה דבר חריג והמטרה הינה שמירת זכות התובע לגישה לערכאות ולא הכבדה עליו וחסימת דרכו מלממש את זכויותיו רק בשל אי יכולת להפקיד הוצאות המשפט זאת גם אם במקום שאין ידו של התובע משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תידחה.

התובעת טוענת כי אחד מהשיקולים החשובים במתן ערובה הוא מניעת תביעות סרק ולכן אם סיכויי התביעה קלושים זהו שיקול במתן הערובה, מה שלא כך הדבר במקרה דנן.

דיון:

תחילה אקדים ואומר כי עצם היותה של התובעת אישיות משפטית הכשרה לחובות וזכויות ייבדק בשלב שמיעת הראיות, אין מחלוקת בין הצדדים כי החוזה נכרת בין מר חיר עאמר ( נתבע שכנגד 1 ) לבין הנתבע ויכול שיהא מקום בכלל לתקן את כתב התביעה, אך שאלה זו אשאיר להחלטה במסגרת התיק העיקרי.

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 שכותרתו "ערובה להוצאות משפט" הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו ( הואיל והבקשה להפקדת ערובה מופנית כלפי תאגיד ולא כלפי אדם פרטי והוא קובע כי :

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בפסק דין שניתן לאחרונה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (מיום 11.2.09, פורסם בנבו) סוקר כב' השופט מלצר את ההבדלים בין הוראות תק' 519 לתסד"א, לבין סעיף 353א לחוק החברות. בהתייחס לאחרון נאמר בפסק הדין (פסקא 13) כי: