ס. ירכא השקעות ומסחר בע"מ נ' אבו טריף

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה.

השטר שעליו נסובה החלטה זו הינו שיק על סך 6,000 ₪, ליום 27.10.95. מושך השיק הינו אבו טריף מנסור האני, ואילו החתימה המיוחסת למבקשת היא חתימת הסבה על צדו האחורי של השיק.

דיון בבקשות המבקשת התקיים בפני היום. המבקשת נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענתה העיקרית של המבקשת היא, כי היא אינה חתומה על השטר. החתימה המיוחסת לה על גב השיק אינה חתימתה. שמה אינו רשום על השיק, וגם לא מספר תעודת הזהות שלה. היא לא היתה בקשרים עסקיים עם מושך השיק, לא קיבלה ממנו שיק ולא הסבה שיק שלו.

אשר למועד הגשת ההתנגדות, הרי שעל פי הרשום בתיק ההוצאה לפועל, זה חלף לפני שנים רבות. על פי אישור המסירה, האזהרה נמסרה ביום 18.3.02, לידי קרובת משפחה בשם אבו טריף אינס, אשר סירבה לחתום על האישור. לטענת המבקשת, האזהרה כלל לא הגיעה לידיה. עם זאת, המבקשת מאשרת, כי בשנת 2007 קיבלה מב"כ המשיבה הודעה על החוב.

בחקירתה בפניי עמדה המבקשת על גירסתה, כי היא אינה חתומה על השיק. כן טענה המבקשת, כי האזהרה לא הגיעה לידיה, וכי אותה "אינס" אשר לכאורה קיבלה את האזהרה עבורה אינה מתגוררת עמה, ומדובר בקרובת משפחה רחוקה.

לא הייתה בפי המבקשת תשובה מדוע ישבה בחיבוק ידיים מאז נודע לה על התיק בשנת 2007 ועד להגשת ההתנגדות בשנת 2013. המבקשת הכחישה טענות ב"כ המשיבה, כי פנתה טלפונית למשרדו וביקשה להסדיר את החוב בפריסה לתשלומים. לטענת המבקש, במהלך הזמן אמנם פנה בעלה ופנה בא כוחה אל ב"כ המשיבה, אך זאת על מנת להסביר להם כי אין היא קשורה לשיק, ולא על מנת לשלם כספים שאין היא חייבת בתשלומם.

לטענת המשיבה, המבקשת מודעת מזה שנים לחובה, ורק לאחרונה, כאשר הצליחה המשיבה להטיל עיקול על משכורתה של המבקשת, החליטה לחמוק מתשלום החוב ולהגיש התנגדות זו, אשר אין בה ממש. לטענת המשיבה, מדובר בשיק שנרשם לפקודת המבקשת, והיא אכן הסבה אותו בחתימתה, אשר מהשוואה בינה לבין זו שעל ייפוי הכוח שצורף לתיק עולה, כי זו אמנם חתימתה.

לאחר שעיינתי בשיק נשוא ההתנגדות, ועל אף האיחור הרב בהגשתה (כאשר המבקשת מודה, כי לכל המאוחר בשנת 2007 כבר נודע לה על התיק), החלטתי להורות על קבלת ההתנגדות, בכפוף לתשלום הוצאות בגין הארכת המועד.

מעיון בשיק עולה, כי שם הנפרע כלל אינו ברור, וספק רב אם הכתוב שם הוא "ג'ואהר אבו טריף" דווקא, כטענת המשיבה. השם הראשון נראה כמו "מאלק" ועל השם השני חותמת, שאינה מאפשרת קריאה. על כל פנים, לא נראה כי שם המבקשת נרשם שם.

בצדו האחורי של השיק קיימת חתימה כל שהיא. לא נרשם שם לצדה, ולא נרשם מספר תעודת זהות.

עיינתי גם בייפוי הכוח ובחתימה שעליו, ולא מצאתי יותר מדמיון קל בין חתימה זו לבין זו שעל השיק. הגם שאין לשלול כי שתי החתימות נעשו באותה יד, הרי שבוודאי אין מדובר בדמיון ניכר לעין, שיש בו כדי להדוף את טענת המבקשת, כי למעשה אין מדובר בחתימתה.

על רקע דברים אלו, טענת המבקשת, כי אין כל קשר בינה לבין השיק, והטענה כי החתימה אינה חתימתה, נראות כטענות הגנה ממשיות.

הקושי היחיד הניצב בדרכה של המבקשת הוא הגשת ההתנגדות באיחור רב, של שש שנים לפחות. גם טעם של ממש להצדקת איחור זה – לא הובא, מעבר לטענה כי נעשו פניות לב"כ המשיבה, על מנת להסביר כי המבקשת אינה קשורה לחוב.

על אף האיחור הבלתי מוסבר, הרי שהמבקשת ניצבת מול תביעה המבוססת על שיק שאינו שלה, ואף לכאורה לא נרשם לפקודתה, וערך התביעה כיום עולה על 40,000 ₪, והיא מבקשת להתגונן בטענה, כי חתימת ההסבה כלל אינה חתימתה. האיזון הראוי מחייב, לטעמי, הארכת מועד להגשת ההתנגדות, כאשר ההגנה לגוף העניין מהווה טעם מיוחד להארכת המועד (ראה, למשל, רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה).

עם זאת, סבורני כי הנסיבות דנן, ובעיקר – האיחור הרב בהגשת ההתנגדות, וחוסר המעש מצד המבקשת מאז 2007 ועד 2013, מחייבות תשלום הוצאות כתנאי להארכת המועד ולקבלת ההתנגדות לגופה.

לאור האמור, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, תינתן למבקשת רשות להתגונן. באין הפקדה, תידחה ההתנגדות, והליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

עם תשלום ההוצאות (ישירות לב"כ המשיבה), תודיע על כך המבקשת לביהמ"ש.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם קבלת הודעת המבקשת, ולכל המאוחר ביום 15.11.13.