ס. ואח' נ' יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ולבנין בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה למתן פסק דין מותנה כנגד צד רביעי, בהיעדר הגנה.

2. מהבקשה עולה, כי הצד הרביעי מתגורר בארה"ב, ואשר על כן הומצאה לו הודעת צד רביעי לכתובת מגוריו בארה"ב.

3. מאישור המסירה שצורף לבקשה עולה, כי הודעת צד רביעי הומצאה כדין, אלא שעל גבי אישור המסירה לא ננקב מועד המסירה, אולם היות וההודעה נשלחה באמצעות דואר ישראל בתאריך 22/7/12, סביר להניח כי בתום 14-7 ימים ממועד משלוחה, היא הומצאה לנמען – הצד הרביעי, קרי: אין ספק כי ההודעה הומצאה בסוף חודש יולי 2012, או בתחילת חודש אוגוסט 2012.

4. צד רביעי לא הגיש כתב תשובה להודעה, ולמעשה לא הגיב עליה כלל, ועל כן הוגשה הבקשה האמורה למתן פסק דין מותנה כנגדו – היא הבקשה אשר בפני.

5. הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה הועברה לתגובת הצד הרביעי, אשר הזדרז והגיש תגובה לבקשה בצירוף בקשה לסילוק הודעת צד ד' כנגדו על הסף.

ב"כ הצד הרביעי טענה בתגובתה (סע' 17), כי "המבקשים מעולם לא המציאו לב"כ המשיב על כתב תביעה ו/או בקשה בתיק שבכותרת", אלא שמדובר בטענה תמוהה משהו, שכן הנוהג הוא להמציא כתבי טענות לבעל הדין עצמו ולא לבא כוחו, מה עוד שבמועד ההמצאה לא ניתן לדעת עדיין מי ישמש כב"כ בעל הדין, ועל כן אין חשיבות לשאלה האם נשלחה ההודעה לבא כח צד ד'. העובדה הרלבנטית לענייננו היא, שההודעה הומצאה לצד ד' בעצמו.

6. זאת ועוד. הצד הרביעי – מר חיים סטיל – הגיש תצהיר במצורף לתגובתו ולבקשתו, ובו פירט את גרסתו לנסיבות מעורבותו בתיק נשוא הבקשה, ומטעמים השמורים עימו נמנע מלהתייחס לנסיבות ההמצאה, וממילא לא הכחיש, כי הודעת צד רביעי הומצאה לו כדין, ועל כן אין כל ספק כי ההודעה הומצאה לו כדין, וכי נמנע מהגשת כתב תשובה מטעמיו הוא, שלא פורטו, ומשכך ,לכאורה, זכאית שולחת ההודעה למתן פסק דין מותנה כנגדו.

7. כפי שציינתי, הצד הרביעי אף הגיש בקשה לסילוק הודעת צד רביעי כנגדו על הסף מחמת חוסר עילה, ואף צירף תצהיר לאימות גרסתו באשר לאופן התרחשות העניינים, שהינה שונה מגרסת שולחת ההודעה.

8. הנני מוצאת לנכון לדחות את הבקשה לסילוק ההודעה על הסף, וזאת מבלי לבקש את תגובת שולחת ההודעה, ואפרט.

ב"כ צד רביעי איננה מפרטת בבקשתה את הסיבה, אשר בגינה מבוקשת דחיית ההודעה על הסף, אולם מתוכנה ניתן ללמוד, כי הסילוק על הסף מבוקש בשל היעדר עילה.

9. הלכה היא, כי פרשת תביעה מגלה קיומה של "עילה", אם התובע, בהנחה שיוכיח את כל הנטען על ידו, יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש.

הלכה זו הינה הלכה ותיקה, מבוססת ומושרשת היטב בשיטת המשפט הישראלית.( ראו: ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשייה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח טרוי ושטיינויג שותפות רשומה תל אביב, פ"ד ה, 1585, 1591; רע"א 9801/05 עזבון המנוח עזרא הראל נ' לאומי פיא חברה לניהול נאמנות בע"מ, פורסם בנבו; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 2009, עמ' 171) ודוק: שאלת קיומה, או אי קיומה של עילת תביעה איננה נוגעת כלל לראיות שיובאו במהלך ניהול התביעה לצורך הוכחתה. הבחינה, האם כתב תביעה מגלה עילת תביעה, אם לאו, נעשית אך ורק על יסוד הנטען בכתב התביעה (ראו: רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פורסם בנבו).

10 מהאמור עולה, כי מחיקתה של תביעה מחמת היעדר עילה, תיעשה רק במקרים שבהם ברור וגלוי על פני הדברים, שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש, ובעת בחינת הבקשה, חובה על בית המשפט:

"לפלס דרכינו בין אינטרסים נוגדים – נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם

מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא – עשיית צדק היא גם מניעתם של

הליכי סרק, הטרדת בעל הדין שכנגד, והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן

הזהירות הנדרשת" (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה

צח, חברה לקבלנות כללית בע"מ, פורסם בנבו, וכן ראו: ש. לוין תורת הפרוצדורה

האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, 2008).