ס' ואח' נ' המרכז לבריאות הנפש-טירת הכרמל ואח'

הצד השלישי

שירותי בריאות כללית (פס"ד)

פסק דין

לפניי תביעה נזיקית בעילה לרשלנות רפואית ביחס לטיפול שניתן למנוחה א.ס. ז"ל. התביעה מופנית הן ביחס לטיפולי המעקב שנעשו למנוחה לאורך השנים במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל ובקופת חולים והן ביחס לטיפול הרפואי שניתן לה בעת שאושפזה בבית חולים רמב"ם, שסופו היה במות המנוחה. פסק הדין יעסוק בשאלה האם הייתה סטייה מטיפול רפואי נאות במסגרות האלו ואם הסטייה הובילה למותה של המנוחה. ככל שהתשובה תהיה חיובית אכריע במסגרת פסק הדין בשאלת גובה הנזק.

רקע וטענות התביעה

1.התביעה המונחת לפניי היא תביעת עיזבון המנוחה א.ס. ז"ל ( להלן: המנוחה ). התביעה הוגשה באמצעות יורשי העיזבון, שני בניה של המנוחה. המנוחה, ילידת x/x/1951, גרושה ואם ל-3. המנוחה הייתה מוכרת לשירותי בריאות הנפש ואובחנה כחולת סכיזופרניה כרונית. מחלתה של המנוחה, על פי הנטען, הייתה יציבה ומטופלת. כ-20 שנים לפני פטירתה אושפזה המנוחה אשפוז יחיד בבית חולים טירת הכרמל ומאז טופלה במסגרת קופת החולים ובמרפאות החוץ של בית החולים. במסגרת המעקב הרפואי בבית חולים טירת הכרמל הגיעה המנוחה לביקורות אחת לחודש ובביקורות אלה והחל משנת 2000 החלה ליטול בהנחיית רופאיה טיפול תרופתי פסיכיאטרי קבוע מסוג "זיפרקסה" במינון של 10 מ"ג ליום. במקביל לכך הייתה המנוחה במעקב רפואי אצל רופאת המשפחה בקופת חולים כללית, אשר לא כלל מעקב קרדיולוגי רציף.

במהלך שנת 2000 ועקב תלונות המנוחה על כאבים בחזה, עברה בהנחיית רופאיה בירור קרדיאלי ובדיקת א.ק.ג. שבוצעה למנוחה, שלא הדגימה שינויים מהבדיקה הקודמת שנעשתה בחודש 10/99. ביום 16/5/2000 נבדקה המנוחה במרכז רפואי לין על ידי ד"ר יניב, שהעריך כי כאביה בחזה אינם קשורים לבעיה קרדיאלית, אם כי ציין מפורשות שלמנוחה סיכון לטרשת עורקים כלילית. כך גם בבדיקה שנעשתה על ידי ד"ר יניב ביום 27/8/2000 התרשם שאין המדובר בבעיה איסכמית, תוך הנחיית המנוחה להפסיק לעשן, לערוך מעקב סוכרת ובדיקת שומנים בדם. בכתב התביעה נטען כי למנוחה היו מספר גורמי סיכון למחלות לב, וביניהם סוכרת, השמנת יתר, עישון כבד ועבר משפחתי. כחודשיים לפני פטירתה של המנוחה הגיע עמה בנה לביקורת חודשית בבית חולים טירת הכרמל. באותו ביקור הודיעה להם להפתעתם ד"ר ורד טל שאין היא מסכימה להמשיך בטיפול בזיפרקסה, שכן תרופה זו מסוכנת לחולי סוכרת ועלולה לגרום לבעיה לבבית ולפיכך ברצונה להחליף את הטיפול התרופתי שניתן למנוחה וליתן לה ריספרדל. עוד נאמר להם על ידי ד"ר טל, שההחלפה תבוצע באופן הדרגתי, כך שתחילה המנוחה תיטול את שתי התרופות במקביל תוך הפחתת מינון הזיפרקסה. המנוחה ובנה היו מופתעים על רקע העובדה שרק כעבור שנים במהלכן נטלה המנוחה זיפרקסה הובא לידיעתם הסיכונים המשמעותיים הנ"ל.

המנוחה החלה לפעול בהתאם להנחיית ד"ר טל, ובסמוך לתחילת נטילת הריספרדל, החלה לסבול מתופעות לוואי שונות, לרבות רעידות בפה, ולפיכך הונחתה על ידי רופאיה ליטול תרופה נוספת לטיפול ברעידות וזאת מבלי לברר מצבה לעומק. כשבועיים טרם פטירת המנוחה פנה עמה בנה לרופאה המטפלת בקופת חולים עקב תלונות שונות, לרבות שיעול חמור. רופאת המשפחה קבעה, ללא ביצוע כל בדיקות מיוחדות, כי מדובר בברונכיטיס והנחתה את המנוחה לטפל במנוחה בעזרת אינהלציות ונטולין וסירופ. המנוחה נטלה את הטיפול שהומלץ לה ללא הטבה ממשית במצבה ובלא טיפול ראוי מצד רופאיה, עד שביום שבת 25/1/2003 הובהלה על ידי בנה לבית חולים רמב"ם בחיפה.

2.עם קבלת המנוחה לחדר מיון בשעה 21:15 נעשו לה בדיקות שונות, ובין היתר, נמצא בבדיקת הדמיה שצל הלב מוגדל, שינויים אינטרסטיציאליים, נוזל פלוריאלי בכמות קטנה מצד שמאל. בדו"ח המיון צוין שהמנוחה מיועדת לאשפוז במחלקה פנימית. חרף אי הפירוט בדו"ח המיון, נטען שהתיק הרפואי כולל בדיקת א.ק.ג שנעשתה לה במסגרת שהותה במיון בשעה 21:25 והראתה ממצאים פתולוגיים כפי שתועד לגביה רטרואקטיבית. רק למחרת היום, בתאריך 26/1/2003 בשעה 9:45, התקבלה המנוחה למחלקה פנימית וכבר עם קבלתה תועדו גורמי הסיכון של המנוחה והחשש לבעיה לבבית אפשרית על רקע גורמי סיכון אלה. בנוסף, נרשם שבבדיקת א.ק.ג נמצאו שינויים אסכמיים, שלא ברור גילם. למרות ממצאים אלה הם לא זכו לכל התייחסות בקביעת הטיפול הרפואי הראשוני, ולא כל שכן, בהפניית המנוחה למחלקה המתאימה לאשפוזה. כל שנקבע בדו"ח הקבלה למחלקה הוא כי יש אינדיקציה ליתן אספירין מבלי כל פירוט נוסף וללא כל הנחיות לבדיקות מיוחדות ומספקות לאבחון מצבה של המנוחה, למרות שבדו"ח הקבלה נרשם שלמנוחה יש גורמי סיכון למחלת לב איסכמית.

בכתב התביעה נטען שהטיפול שניתן למנוחה לא כלל בשום אופן שהוא התייחסות לסיכון הקרדיאלי לו הייתה נתונה, בהתאם לאבחנות וחשדות המפורשים שהועלו עם קבלתה, לרבות בדיקת הא.ק.ג ולמעט בדיקת דם, קבלת טיפול תרופתי ונטילת מדדים בבוקר ובערב לא ניתנו התוויות נוספות. ביום 27/1/2003 בוצעה למנוחה בדיקת אקו-קרדיוגרפיה, שהדגימה ממצאים פתולוגיים חמורים, ובין היתר, לחץ דם דיאסטולי נמוך בשסתום השמאלי, לחץ דם סיסטולי בינוני עד נמוך ואי ספיקה בינונית עד חמורה של המסתם התלת צניפי ולסיכום נרשם שהאקו מתאים למחלה איסכמית משמעותית. לאחר ביצוע בדיקה זו הודיעו הרופאים למנוחה ולבנה ולתדהמתם הרבה כי היא סובלת מבעיית לב חמורה. בנוסף נאמר להם שהצוות הרפואי ישקול כיצד להמשיך את הטיפול והמנוחה הושבה למחלקה. בנוסף, בדו"ח הסיעודי ביום 27/1/2003 נרשם שבמהלך הבוקר הייתה המנוחה בקוצר נשימה, נעזרה באינהלציה, הייתה בבדיקת אקו לב ובתכנית הטיפולית נרשם "ייעוץ קרדיולוגי בשאלה של צנתור". חרף התכנית להפנותה ליעוץ קרדיולוגי, יעוץ זה לא בוצע עד לפטירתה. עוד במהלכו של אותו היום נבדקה המנוחה על ידי ד"ר חיתאם חוסין, שרשמה שבדיקת האקו מתאימה למחלה כלילית משמעותית והמליצה שהמנוחה תתחיל טיפול בחוסמי בטא, מעכבי אייס ומעקב אחרי לחץ הדם. לאחר איזון תרופתי יישקל יעוץ קרדיולוגי בשאלה של צנתור כלילי. כמו כן, בעצה אחת עם הרופאים בבית חולים טירת הכרמל הומלץ על הפסקת הטיפול בזיפרקסה. חרף המלצה זו נרשם כי בשעה 17:30 ניתנה למנוחה תרופת זיפרקסה.

בכתב התביעה נטען שהמנוחה הועברה בשעות הערב של אותו יום לחדר נפרד ובמהלך הלילה החלה להתלונן על קשיי נשימה, חוסר נוחות ויובש בפה, כאשר הרופא שהוזעק נתן לה אינהלציה מבלי לבצע בדיקות נוספות. בשעה 6:30 בבוקר של יום 28/1/2003 קמה המנוחה ממיטתה כדי ללכת לשירותים ואולם שם התעלפה ואיבדה את הכרתה. בנה של המנוחה הזעיק את הרופא, אשר הגיע וסייע לבנה של המנוחה להחזיר את המנוחה למיטתה. בסמוך לשעה 7:00 חלה החמרה נוספת בנשימתה של המנוחה, כשהיא סובלת מקשיי נשימה חמורים, שב בנה של המנוחה והזעיק את הרופא, וכשזה הגיע עם אח הפסיקה המנוחה לנשום כליל והשניים החלו מיד בניסיון החייאתה שארך כ-30 עד 40 דקות ובסופן הודיעו לבנה של המנוחה שהיא הלכה לעולמה עקב אירוע לבבי.