פס"ד בתובענת בן מנוחה כנגד נכדה של המנוחה בעניין זכויות בדירת עזבון

לפניי תובענה, למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי 3/4 מהזכויות בדירה, מושא המחלוקת שייכות לתובע, וכי לנתבע אין זכות להירשם כבעל הזכויות בדירה, חרף הסכם מתנה שנערך לטובתו על ידי סבתו המנוחה.

האם חתימת המנוחה על הסכם המתנה מזויפת? האם המנוחה הייתה כשירה לערוך את הסכם המתנה במועד עריכתו?

בשאלות אילו ועוד יש להכריע.

רקע עובדתי רלוונטי והשתלשלות ההליך

1. הדירה מושא המחלוקת נמצאת בתל אביב (להלן: "הדירה").

2. זכויות הבעלות בדירה רשומות על שם חברת מ' בע"מ (להלן: "חברת מ' "). זכויות החכירה בדירה לתקופה של 999 שנים רשומות על שמה של הגברת ל.פ. ז"ל (להלן: "המנוחה").

3. למנוחה נולדו ארבעה ילדים: י.פ. – התובע (להלן: "י.פ."/"התובע"), ד' (להלן: "ד'"), פ' (להלן: "פ'") ו-ר' ז"ל (להלן: "ר' ז"ל").

4. א.פ. – הנתבע (להלן: "א.פ."/"הנתבע") הוא בנו של ד.פ. ונכדה של המנוחה. לשם הנוחות להלן תרשים הצדדים:

   

5. ביום 17.11.2008 ערכה המנוחה צוואה בכתב יד (להלן: "הצוואה") שבה ציוותה, בין היתר, כי הדירה תחולק בחלקים שווים בין ארבעת ילדיה. לשם הנוחות להלן העתק נוסח הצוואה:

   

6. ביום 25.10.2011 חתמו המנוחה והנתבע על "הסכם מכר ללא תמורה" (להלן: "הסכם המתנה"), שבו התחייבה המנוחה להעביר את מלוא זכויותיה בדירה לידי הנתבע ללא תמורה.

   באותו מועד, ולפי הוראות הסכם המתנה, חתמה המנוחה גם על "ייפוי כח והרשאה בלתי חוזר – נוטריוני" (להלן: "ייפוי הכוח"), שבו ייפתה את כוחם של עו"ד ת.י. ועו"ד ר' (להלן: "עו"ד ר' ") לפעול בשמה בכל הנוגע להסכם המתנה.