פס"ד בעתירה של בת לפירוק שיתוף בדירת המגורים שהייתה שייכת לאמא המנוחה ולבן זוגה

1. בתביעה שבפני עותרת התובעת להורות על פירוק השיתוף בדירת מגורים המצויה ב---- הידועה כ ---- ( להלן: "הדירה").

2. התובעת היא בתה של המנוחה צ' ו' ת.ז.---- אשר הלכה לעולמה ביום --- (להלן: "המנוחה"). המנוחה והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היו נשואים במשך 37 שנים, עד לפטירת המנוחה. למנוחה ולנתבע לא היו ילדים משותפים, לכל אחד מהם ילדים מנישואין קודמים. הנתבעת 2 (להלן:  "הנתבעת") היא נכדתו של הנתבע.

3. בשנת 1977 רכשו המנוחה והנתבע את הדירה, כאשר זכויות הבעלות בדירה נרשמו על שם שניהם בחלקים שווים.

4. המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום 7.9.2014 בה ציוותה את מלוא רכושה לתובעת, לרבות זכויותיה בדירה ומלוא הכספים בחשבון מס' ---- שהתנהל בבנק --- על שם המנוחה והנתבע (להלן: "חשבון הבנק").

ביום 14.12.15 ניתן צו קיום צוואה ע"י הרשם לענייני ירושה בחיפה.

5. בהתאם לצוואת המנוחה הסדירו התובעת והנתבע ביום 4.1.2016 את גריעתו של הנתבע מחשבון הבנק המשותף לו ולמנוחה. עם ביצוע האמור עברו הכספים שבחשבון, סך של כ- 213,000 ₪ לידי התובעת. לאחר מכן ביום 26.1.2016,  נרשמו זכויות המנוחה בדירה (מחצית) על שם התובעת. 

6. ביום 24.2.2019 הגישה התובעת תביעתה לפירוק השיתוף במקרקעין.
7. בהסכמת הצדדים מונה שמאי מטעם בית משפט להערכת שווי הדירה. עם הגשת חוות דעת השמאי ב- 8/2019, התברר כי הנתבע העביר את זכויותיו בדירה (מחצית) לנכדתו – הנתבעת עוד בשנת 2017, כך שבפועל, הזכויות בדירה רשומות על שם התובעת והנתבעת בחלקים שווים. עוד התברר, כי בשנת 2019  נרשמה לטובת הנתבע הערה על זכויות הנתבעת, בדבר הצורך בהסכמה לפי סע' 128 לחוק מקרקעין-להבטחת זכות המגורים של הנתבע בדירה לכל ימי חייו.  

נוכח האמור, עתרה התובעת בבקשה לצירוף נתבע, וביום 11.9.2019 הוגש כתב תביעה מתוקן, אליו צורפה הנתבעת.  

8. טרם אפנה להכרעה, ראיתי לנכון להדגיש, תיק זה נעשו מאמצים גדולים ע"י בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות. למרבה הצער הניסיונות לא צלחו. סברתי ועודני סבורה, כי היה ראוי להסדיר המחלוקת בהבנות ומחוץ לכותלי בית המשפט, נוכח נסיבות הצדדים.