פס"ד בבקשת הורים למינוי אופוטרופס לבנם הבגיר אשר לטענתם מתכוון לטוב להתגייס לצבא הרוסי

(מפרוטוקול)

לפני בקשה למינוי אפוטרופוס שהגישו ההורים כנגד בנם הבגיר. לטענת ההורים המשיב מתכוון לטוס לרוסיה במטרה להתגייס לצבא הרוסי, וכי דבר העלול להעמיד את חייו בסכנה.

עמדת עורכת התסקיר, ב"כ היועמ"ש והאפוט' לדין הינה כי אין עילה למינוי אפוטרופוס, וביקשו לדחות את הבקשה ולבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, שניתן בהליך זה בהחלטה מיום 31.7.24 ותוקפו הוארך בהחלטה מיום 04.08.24.

סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כי "בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס ... לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו".

המבחן הראשון אם כן, הינו שאלת היכולת של המשיב לנהל את ענייניו.

באופן כללי התרשמתי כפי שהתרשמה העו"ס, שאכן המשיב מדבר בצורה קוהירנטית וגלויה ומשתף בחששותיו ובתחושותיו. סיפר על החרדה החברתית ממנה סבל (ואולי אף סובל) ובכל הנוגע לענייני היומיום – חרף קשיי הסתגלות וקשיים נפשיים ואישפוזים פסיכיאטריים בעבר (ר' תיאור בתסקיר) לא התרשמתי כי למשיב אין יכולת לנהל את ענייניו ולכן לכאורה לא קמה עילה למינוי אפוטרופוס. אף אם היתה עילה, בוודאי שניתן היה לחשוב על דרכים להשגת המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של המשיב בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר בחינת החלופות הכל כמצוות סעיף 33 א לחוק הכשרות.

אלא מאי? בכל הנוגע לשאלה הספציפית של נסיעה לחו"ל, לא התרשמתי כי למשיב יש יכולת לנהל את ענייניו.

עיקר החשש של ההורים הינו רצונו של המשיב להתגייס לצבא רוסיה, להרוג ולהיהרג. לטענת ההורים שמעו את המשיב, המתגורר עימם בביתם, כשהוא מדבר על כך מספר פעמים.

עוד טענו כי התקשר מספר פעמים ללשכת גיוס מיוחדת במוסקבה שמאפשרת לאזרחים זרים להתגייס לצבא רוסי.

תמיכה לכך ניתן לראות בתדפיס שיחות המעיד על מספר שיחות ללשכת גיוס.