נקש נ' סביח ואח'

פסק דין

אירוע של תאונת דרכים שהתרחשה בכביש אזור חולון בין אופנוע נהוג בידי התובע ובין משאית נהוגה בידי הנתבע 1 מבוטחת ע"י הנתבעת 2 בביטוח חבות כלפי צד ג'.

לטענת התובע הוא רכב על האופנוע בנתיב הימני , מבין ארבעה נתיבים , משאית נהוגה בידי הנתבע 1 עקפה אותו משמאל, ומיד פנתה ימינה על מנת להיכנס לאזור תעשייה בדרך עפר, הוא ניסה לברוח ימינה על מנת להימנע מפגיעת המשאית, אך בכל זאת מצא את עצמו מתחת לגלגלים של המשאית .

הנתבעים בכתב ההגנה שלהם טענו כדלקמן

" בעודו מבצע פנייה ימינה (הנתבע 1 ח.י.) בנסיעה איטית תוך שהוא מקפיד להביט כי אין רכב שמגיע מצידו הימני, לפתע הגיח מימין בפתאומיות אופנוע התובע מהנתיב בו נסע , במהירות מופרזת וחדר לתוך נתיב נסיעתו והתנגש בו בעוצמה בצידו הימני "

ניתן להבחין, למקרא כתב ההגנה , כי הנתבעים אכן מודים כי המשאית פנתה ימינה , ותוך כדי כך הגיע מימינה התובע רכוב על אופנועו, והתנגש בצד הימני של המשאית.

בעדותו בפני טען הנתבע 1 כי מדובר בכביש ובו שלושה נתיבי נסיעה בתוספת נתיב לתחבורה ציבורית, הימני ביותר, כי הוא נסע בנת"צ כדי לפנות ימינה , כשהוא נוהג במשאית כבדה , אחרי 150 מטרים אחרי שירד מהכביש ברחבה של בית עסק אליו נסע, הגיע אליו מי שהוא וטען כי פגע לו באופנוע .

על פי עדותו של הנתבע 1 , הוא למעשה לא ראה את האופנוע , לא הבחין בו, ולא ידע כי פגע בו עד אשר התובע הוא זה שטען בפיו כך .

בהמשך עדותו אישר הנתבע כי הוא חזר יחד עם התובע עד לנקודת הכניסה מהכביש הראשי אל אותו בית עסק, וראה כי לאופנוע של התובע יש נזקים, והבחין גם כי התובע פצוע .

למעשה אין בידי הנתבע 1 כל גרסה לגבי אשר אירע במקום כי לא ראה, לא שמע, ולא היה מודע לקיומו של התובע בסביבה , אם כי הסתכל במראה ולא ראה אותו . כך שאין להבין מנין עלתה הגרסה אשר בכתב ההגנה .

גרסתו של התובע , לא רק שלא נסתרה ע"י עדותו של הנתבע 1, אלא אף התחזקה ע"י עדותו של הנתבע 1 אשר אישר כי ראה את האופנוע זרוק במקום בו טען התובע כי נפגע ונפל, וגם ראה את הפגיעות באופנוע , וגם ראה את הדם שנזל מגופו של התובע .

הוכח אם כן כי הייתה תאונה , ונגרם נזק לאופנוע ונזק גוף לתובע במקום בו טען כי המשאית פגעה בו .

על נסיבות הפגיעה של המשאית בתובע, הוא העיד ותיאר לגרסתו מה קרה. לנתבע אין גרסה ,ואין הוא יכול למסור כיצד נוצר המגע בין האופנוע למשאית, וכך נותרה גרסתו של התובע , שלא נסתרה , ולא נתערערה.

אני קובע על כן ממצא ראשון, כי האופנוע של התובע נפגע בנסיבות שתוארו על ידו , קרי , כאשר הוא נוסע בכביש, משאית הנתבעים משמאלו, והיא פונה על מנת לעבור לכביש הגישה לבית העסק, , חסימת דרכו של האופנוע , וגרימת התאונה .

ואולם אין ספק כי לתובע קיימת רשלנות תורמת .

התובע נוסע בכביש, במהירות של 90 קמ"ש. המשאית משמאלו , לא יתכן כי המשית תבצע פניה ימינה ב90 מעלות, במהירות העולה על המהירות של האופנוע שכאמור , ועל פי הודאת התובע נסע 90 קמ"ש . המשאית האטה את נסיעתה כגרסת הנתבע על מנת להיכנס לשביל המוביל לבית העסק.

התובע מסר כי נפגע מהגלגלים של הגרור השני במשאית שיש בה קבינה , גרור ראשון וגרור שני .. החלק האחורי של צד ימין של הגרור השני הוא אשר פגע באופנוע .

המשאית בפנותה ימינה , תחילה היא עוברת עם הקבינה של הנהג , את הפס אשר בין הנתיב בו נסע האופנוע ובין הנתיב בו נסעה המשאית, ואט אט , ממשיך יתר גוף המשאית לעבור .

מכיוון שהפגיעה הייתה בנקודה בה עוברת המשאית מהנתיב בו נסעה, אל כביש הגישה באיטיות, ולאור מהירות של האופנוע 90 קמ"ש , המשאית מאטה לצורך הפניה , אין בלבי כל ספק, כי כאשר המשאית החלה את הסטייה לצורך פניה ימינה , האופנוע לא היה מקביל אליה כטענת התובע אלא שהאופנוע היה עדיין מאחוריה , מימינה , אך במרחק שהיה התובע יכול בו להאט , ,מרגע שראה את הפינה הקדמית ימנית של הקבינה עוברת את הקו אשר בין הנתיבים.

התובע לא עשה דבר, על מנת להאט ולהתאים את נסיעתו למתרחש . כי אם היה מגיב לתנועת המשאית מרגע שזו החלה את הפניה ימינה , קיימת סבירות גבוהה שהוא היה עוצר לפני שפגע במשאית