נקר נ' נידרמן

החלטה

בהתאם להחלטת בית המשפט בערעור היה על המבקשת לשלם את ההוצאות שנפסקו בתוך 30 יום ממועד פסק הדין, שניתן במעמד הנוכחים ביום 17.4.12, קרי עד ליום 17.5.12.

החלטת בית המשפט בערעור קבעה כי התשלום יהא עד לתאריך מסויים ופירוש הדבר שעד לאותו תאריך צריך הפרעון להיות סופי ובלתי מותנה; לאמור, או תשלום במזומן ממש, או בהעברה בנקאית, ואם נשלחה המחאה - פרעונה המלא והסופי. במקרה של תשלום בהמחאה אין לקבל כל פרשנות אחרת, לפיה די שההמחאה תגיע עד המועד שנקבע או שתשלח עד המועד שנקבע. פרעונה המלא והבלתי מסוייג צריך להיות לא יאוחר מאותו תאריך.

אכן, ב"כ המבקשת שלח בדואר רשום את ההמחאה לב"כ המשיב ביום 13.5.12, אולם מאישור הדואר, עולה כי דבר הדואר ובו השיק התקבל אצל ב"כ המשיב רק ביום 22.5.12, ועל כן כבר מדובר באיחור ואי קיום החלטת בית המשפט. בנסיבות אלו אין אף צורך להכנס למחלוקת בעניין הערובה שהיתה מופקדת בתיק, שכן ממילא תשלום חלק ההוצאות ששולם בהמחאה לא היה במועד. יחד עם זאת, יש לדחות מכל וכל את גישתו של המשיב לפיו הוא אינו מוכן לקבל המחאות של ב"כ המבקשת, מהסיבה שנטענה, שכן בית המשפט לא קבע באיזה אופן יבוצע התשלום, וככל שההמחאה אכן היתה מגיעה בזמן היה עליו להפקידה ולהמתין לפרעונה כשורה.

מאחר והחלטת בית המשפט בערעור פשוטה וברורה אין למותב זה סמכות להאריך את המועדים לתשלום ההוצאות שנקבעו בפסק הדין, וככל שחפצה המבקשת להאריך לה את המועד לתשלום הוצאות, היה עליה לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין בערעור.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על חידוש תוקפה של החלטת יום 11.6.12.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: