נפאפעה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפניי ערעור על ההחלטה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.8.11 (להלן: "הוועדה הרפואית לעררים") אשר קבעה למערער 47% נכות צמיתה, וכן ערעור על ההחלטה של הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר מיום 21.8.12 (להלן: "ועדת אי כושר") אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.להלן העובדות הצריכות לעניין:

א.המערער נפל מגובה ונחבל בכל חלקי גופו. בגין כך הגיש תביעה לנכות כללית.

ב.בוועדה רפואית (דרג ראשון) מיום 12.8.10 נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 50%. פקיד התביעות, לאחר התייעצות עם רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות (בחוות דעת מיום 12.8.10), קבע כי המערער מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמצים ביד ימין.

ג.המערער הגיש ערר על ההחלטה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון וביום 17.1.11 התקיים דיון בוועדה הרפואית לעררים בו ביקשה הוועדה מסמכים נוספים ונקבע כי הוועדה תסיים את הדיון בהעדר המערער. ביום 2.5.11 התכנסה שוב הוועדה הרפואית לעררים, בהעדר המערער, וקבעה, בין היתר, כי יש לעצור את הדיון ולהודיע לו כי בדעתה להוריד את אחוזי הנכות בגין השברים בחוליות ובעצם הזנב.

ד.ביום 8.8.11 התכנסה שוב הוועדה הרפואית לעררים, בנוכחות המערער ובא כוחו, ולאחר שהוועדה עיינה בחוות דעת מטעם המערער של ד"ר גאזי חביב אללה, מומחה לכירורגיה אורטופדית, מיום 28.5.11 אשר נשלחה לוועדה לאחר הדיון מיום 2.5.11 – נקבעו למערער 47% נכות רפואית צמיתה.

ה.בוועדת אי כושר נקבע כי קיימת הפחתת מה בכושרו של המערער לעבוד אך לא בשיעור של 50% ויותר. לפיכך, הוועדה דחתה את הערר.

ו.כאמור, ביום 6.12.12 הגיש המערער ערעור הן על החלטת הוועדה הרפואית לעררים והן על החלטת ועדת אי כושר – ומכאן התובענה שבפניי.

3.תמצית טענות ב"כ המערער:

א.הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לטענותיו של המערער ולמסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, לרבות לחוות דעתו של ד"ר חביב אללה אשר קבע למערער דרגות נכות בשיעורים גבוהים מאלו שנקבעו על ידי הוועדה.

ב.הוועדה הרפואית לעררים לא נימקה קביעותיה כמתחייב מהתקנות ומהפסיקה. כך גם מסקנותיה והחלטותיה מוטעות ואין להן בסיס בדין ובעובדות.

ג.הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לעניין הצלקת של המערער.

ד.בבדיקה קלינית של הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.5.11 נמצא כי קיימת הגבלה בתנועות עמוד שידרה מותני שנעה בין קלה לבינונית – בגינה ניתנה נכות של 15%. בישיבה המסכמת מיום 8.8.11 קבעה הוועדה כי קיימת הגבלה בינונית. לפיכך, היה על הוועדה לקבוע נכות בשיעור של 20% בגין פגימה זו, בהתאם לאמור בחוות דעתו של ד"ר חביב אללה.

ה.המערער מוגבל בשתי ידיו, נקבעו לו אחוזי נכות גבוהים, אינו מסוגל לתפקד כאדם רגיל, ומשתכר סך של 2,000 ₪ בלבד. לפיכך, טעתה ועדת אי כושר כשקבעה שהוא לא איבד לפחות 50% מכושרו לעבוד.

ו.יש להורות על מינוי ועדה בהרכב חדש.

4.תמצית טענות ב"כ המשיב:

א.אין סתירה בין ממצאי הבדיקה הקלינית מיום 2.5.11 לפיהן קיימת הגבלה שנעה בין קלה לבינונית בתנועות עמוד שידרה מותני, לבין קביעת הוועדה המסכמת מיום 8.8.11 אשר קבעה כי קיימת הגבלה בינונית. קיימת הגבלה בינונית מסוימת בחלק מהתנועות, ובחלק נמצאה רק הגבלה קלה. מכל מקום, הקביעה המחייבת היא הבדיקה הקלינית מיום 2.5.11 ולא האמור בפרוטוקול הוועדה המסכמת, שם הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר חביב אללה, אשר המליץ על קביעת נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית.

ב.המערער לא התייחס לצלקת בערר שהגיש, ואף לא התייחס לכך בתלונותיו בפני הוועדה – ומכאן שהוועדה לא הייתה אמורה לדון בעניין זה. בנוסף, ככל שיש מקום לקביעת נכות בגין פגימה זו, הרי שאין מקום לנכות מעבר ל-5% או 10%, ונכות כזו היא מנופה, כך שאין הצדקה להתערבות בית הדין.

ג.החלטות הוועדות מפורטות, מנומקות וסבירות. ב"כ המערער לא הצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטות. מכאן, שאין מקום להתערבות בית הדין בהחלטות הוועדות.