נעראני נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26/8/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער ("ההחלטה").

2.בטרם יוכרע הערעור לגופו, להלן תמצית עובדותיו:

א.המערער, יליד 1952, נפגע בתאונת עבודה ביום 6/6/1985.

ב.ועדה רפואית קבעה למערער, ביום 15/12/1988, נכות יציבה בשיעור 19%, לפי הפירוט הבא: 10% נכות בגין דליות בגפיים תחתונות, לפי פריט ליקוי 11(1)(ב), וכן 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א).

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא ערכה חשבון עובר ושב. לפי הטענה, הוועדה לא קבעה את שיעור הנכות בגין התאונות שאירעו למערער.

4.לטענת המשיב, הנמקת הוועדה מפורטת וברורה, ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

6.ביום 26/8/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לכירורגיה ומומחה לרפואה פנימית. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, הקשיבה לתלונות המערער ולדברי בא כוחו שהתלווה אליו. באבחנה הרפואית ציינה הוועדה "מצב לאחר חבלה בעמוד שדרה מותני ושוק שמאל".

הוועדה ערכה למערער בדיקה גופנית, ופירטה את ממצאיה. הוועדה ציינה, בין היתר, כי ההליכה תקינה, מתקשה בהליכה על עקב שמאל, מסוגל ללכת על אצבעות כף רגל שמאל; קיימת הגבלה קלה עד בינונית בכיפוף לפנים; SLR °50 דו צדדי; מתקשה לשבת זקוף עם ברכיים ישרות; ברך שמאל – נפיחות ותפיחות, יציבה, ללא סימנים מינסקליים, קיימת רגישות פטלרית.

הוועדה הסבירה כי אינה יכולה לקבל את מסקנותיו של ד"ר ברודסקי מיום 20/6/10, מומחה ברפואה תעסוקתית שחוות דעתו הוגשה מטעם המערער, שכן ד"ר ברודסקי לא בדק את המערער אלא הסתמך על מסמכים רפואיים מתיק קופת חולים.

הוועדה סיכמה וקבעה כי נכותו של המערער תואמת דרגת נכות בשיעור 15% לפי פריט ליקוי 37(7)(א)-(ב), אולם לדעת הוועדה לא יכול להיות ספק שההחמרה הנוספת במצבו של המערער, לעניין עמוד שדרה מותני, נובעת הן מהתאונות החוזרות שאירעו למערער והן מהשנים שעברו מאז התאונה הנדונה, עם התפתחות שינויים כרוניים רגילים במשך 28 שנים מאז התאונה. לדעת הוועדה, מסקנה זו נכונה גם לגבי ברך שמאל.

לאור האמור, קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ודחתה את הערר.

7.עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בקביעת דרגת הנכות האורטופדית בגין עמוד שדרה מותני נתנה הוועדה דעתה לחומר הרפואי המרובה שעמד בפניה. בין היתר התייחסה הוועדה לחוות דעת ד"ר יוסף ברנשטיין מיום 24/7/1996, לפיה אירעה למערער פגיעה בעבודה עם חבלה בגב בשנת 1993, והוא אושפז בבית חולים בני ציון. הוועדה הוסיפה וציינה כי בשנת 1994 אירעה למערער תאונת עבודה נוספת, שבה נחבל בגבו, עם התדרדרות קשה במצבו. לדעת הוועדה, נכותו של המערער תואמת נכות בשיעור 15%, אולם אין ספק שההחמרה הנוספת במצבו של המערער, נובעת הן מהתאונות החוזרות שאירעו למערער והן מהשנים שעברו מאז התאונה הנדונה, עם התפתחות שינויים כרוניים רגילים במשך 28 שנים מאז התאונה.

הנה כי כן, הוועדה הסבירה מדוע ההחמרה שנמצאה אינה מיוחסת לפגיעה בעבודה, ובעניין זה הפנתה הוועדה לממצאים מוכחים ולפגיעות נוספות. משכך, דין הערעור להידחות ככל שהוא מופנה כנגד קביעת הנכות בעמוד השדרה הצווארי.

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לפגיעה האורטופדית בברך. אין בהחלטת הוועדה הערכה של שיעור הנכות שהוועדה מוצאת כיום, ואף אין קביעה האם יש במצב זה החמרה לעומת קביעות קודמות.

8.לפיכך, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתעריך את שיעור הנכות הכוללת בנוגע לברך, ותקבע באופן מנומק אם יש לייחס את שיעור הנכות להחמרה במצבו של המערער לעומת קביעה של ועדה רפואית טרם ההחמרה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחו.