נעמן נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת עלית

החלטה

המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד שניתן ביום 15.9.13.

מבדיקת המזכירות עולה כי עקב תקלה אכן פסה"ד לא נשלח לב"כ המבקשת, לכן הבקשה לא הוגשה באיחור ואדון בה לגופה.

משיב 2 (התובע) הסכים לעיכוב פסה"ד "באופן חלקי, "בכל הקשור לפינוי המבנה שמצוי מחוץ לתשריט החדש" וביקש כי "כל הקשור לשינוי ייעוד המקרקעין בתוך פרק הזמן של 18 חודשים בגבולות התשריט נושא פסק הדין", לא יעוכב. לטענתו, "ככל שיתקבל הערעור ניתן יהיה להוסיף את השטחים שייתווספו לתשריט הקיים, שהרי אין המבקשת משיגה על השטח המסומן בתשריט וכל טענה היא שיש להרחיבו עד לגבולות המקוריים של הסכם 81".

משיב 3 הסכים לעיכוב פסה"ד "באופן חלקי כך שהמינהל ימשיך לפעול לביצוע פסק הדין רק עד לשלב של אישור התוכנית למתן תוקף. קרי, כל עוד לא ינתן פסק דין סופי בערעור, תוכנית זו לא תאושר למתן תוקף".

משיב מס' 4 מתנגד לעיכוב הביצוע. לטעמו אין למבקשת סיכויים טובים לקבלת הערעור והיא לא הצביעה על הנזקים העלולים להיגרם לה במידה ולא יעוכב פסה"ד.

כמו כן אין בהילות בעיכוב פסה"ד ואין נזק בלתי הפיך שיכול להיגרם. המבקשת לא קופחה בפסה"ד, נהפוך הוא, חלקה גדל. המבקשת גם לא התנגדה במועד, להנחיות שניתנו לצורך הכנת תוכנית החלוקה.

לאחר ששקלתי מלוא טענות הצדדים, הנני מורה כדלקמן:

לצורך ביצוע פסה"ד משנת 1981, בין בהתאם לתשריט נשוא פסה"ד ובין עפ"י התשריט המקורי, יש צורך בשינוי התב"ע (שינוי היעוד של המגרשים שהוקצו למגורים). אין בהמשך ביצוע חלק זה של פסה"ד, כדי לגרום לנזק בלתי הפיך למי מהצדדים, לרבות המבקשת. לפיכך אין מקום לעיכוב ביצוע פסה"ד, למעט כך שהנני מורה על עיכוב ביצוע המפורט בפסקה השנייה של סעיף 19 לפסה"ד, קרי פינוי מבנים, וזאת עד לפסה"ד בערעור. אציין כי ממילא הפינוי נועד לתקופה נדחית, לפחות שנתיים ממועד פסה"ד המקורי.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: