נעם נ' שוע

פסק דין

ביום 8.1.09 ארעה תאונת דרכים בה פגע רכבו של הנתבע ברכבה של התובעת מאחור. הנתבע סרב לתת לתובעת את פרטיו אלא אם תזיז את רכבה לצד הכביש. התובעת עשתה כן ואולם אז הנתבע ברח. התובעת הספיקה, עוד לפני הזזת רכבה, לרשום את מס' הרישוי של רכב הנתבע וכך הצליחה לקבל, באמצעות משטרת ישראל, את פרטיו.

בתביעה זו תובעת התובעת את הנזקים שנגרמו לרכבה כמפורט בחו"ד שמאי, את שכר השמאי, את עלות שכירת רכב חלופי ל- 4 ימים וכן פיצוי בסך 3,000 ₪ בשל עגמת הנפש והריצות כולל פיצויים עונשיים בשל כך שהנתבע ברח מבלי למסור פרטיו.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טענות שונות ואולם ביום הדיון הודיע ב"כ הנתבע כי הנתבע מודה בחבותו והשאלה היא גובה הנזק בלבד.

הנתבע אינו מכחיש שעליו לשלם את הנזק כמפורט בחו"ד השמאי ואולם לדבריו, כיון שהרכב לא תוקן בפועל, אין עליו לשלם מע"מ על התיקון . הנתבע מסכים שעליו לשלם את שכ"ט השמאי. הנתבע חולק על הסכום שנתבע בגין שכירת רכב חלופי וזאת משום שהרכב לא תוקן ולא נשכר רכב חלופי. הנתבע חולק גם על הסכום שנתבע בגין עגמת נפש וריצות, וזאת משום שלטענתו התובעת בחרה שלא לשתף פעולה.

התובעת טוענת כי למרות שלא טענה שהרכב תוקן מגיע לה פיצוי כמפורט בחוה"ד כולל עבור המע"מ. התובעת מסכימה שהיא לא שכרה רכב חלופי ואולם לדבריה נלקח רכב של קרוב משפחה ונתבע סכום הזהה לסכום הנדרש לשכירת רכב. התובעת טוענת עוד כי בשל "הבריונות" של הנתבע שברח ממקום האירוע יש מקום לפיצוי משמעותי בגין עגמת נפש.

מתוך טענות הצדדים עולה כי רכב התובעת לא תוקן בפועל, משכך, אין מקום לתבוע עבור שווי רכב חלופי. אם הרכב לא תוקן לא היה צורך ברכב חלופי אף לא רכב של קרוב משפחה. לא זו בלבד אלא שלא הוכח גם שלתיקון הרכב, אילו היה מתבצע, דרושים 4 ימים. כידוע הנטל להוכיח את התביעה, כולל הנזק, מוטל על התובעת ונזק זה לא הוכח. יש לציין גם שלא הומצאה ראיה כלשהי לגבי עלות שכירת רכב או שווי רכב חלופי כלשהו.

לגבי התיקון עצמו דעתי כדעת התובעת. העובדה שהרכב טרם תוקן לא מלמדת בהכרח שהוא לא יתוקן בעתיד הנזקים שנקבעו בחוה"ד הם הנזקים שאם התובעת תחליט לתקן את הרכב היא תצטרך להוציא, ומשכך יש לפצות את התובעת על מלוא הנזק, כולל מע"מ, כפי שנקבע בחוה"ד.

באשר לנזק הלא ממוני (עגמת נפש וריצות) בהתחשב בכך שהנתבע ברח מהמקום ולא מסר את פרטיו והתובעת נאלצה לקבלם מהמשטרה ובהתחשב בכך שהנתבע לא שילם גם לא את הסכום שהוא מודה בחיובו, אני מחייב את הנתבע בסכום של 1,800 ₪ שיש בהם גם כדי להביע את מורת רוחו של ביהמ"ש מבריחת הנתבע ואי מסירת הפרטים.

התוצאה היא איפוא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,562 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חו"ד השמאי ועד התשלום המלא בפועל, סך של 500 ₪ (שכ"ט שמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21.1.09 (מועד פרעון השיק ששולם עבור שכ"ט השמאי) ועד התשלום המלא בפועל, סך של 1,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבע בהוצאות האגרה כשהם צמודים ונושאים ריבית כדין מיום הגשת התביעה וכן בסך של 1,500 ₪ + מע"מ שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: