נסראלדין נ' חאטום

החלטה

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע, איש עסקים ובעל בית-דפוס, לתשלום סך 109,152 ₪ נכון ליום הגשת התביעה , בטענה כי הפר את התחייבותו כלפיו.

על פי כתב התביעה חתמו הצדדים בחודש מאי 2004 על הסכם שותפות בהשקעה ושיווק ספרים ממורשת הדת הדרוזית והעדה הדרוזית.

במסגרת ההסכם מסר התובע לנתבע שיק משוך מחשבונו ע"ס 200,000 ₪ ערוך לפקודתו של הנתבע, אשר נפרע על ידו ביום 27.5.04.

(העתק ההסכם-נספח ב' לכתב – התביעה. תרגומו לשפה העברית – נספח ב' – 1 לכתב התביעה. צילום השיק הנ"ל על שני צדדיו – נספח ג'. העתק מדף חשבון התובע המראה כי השיק נפרע נספח ד).

לטענת התובע החזיקה השותפות מעמד כשלושה חודשים והתפרקה בשל מחדליו של הנתבע, והפרתו את ההסכם בכך שלא השקיע בשותפות את כספי התובע אלא שלשלם לכיסו הפרטי; לא השקיע את חלקו בשותפות בסך 58,000 ₪ כפי שהתחייב; לא קיים את חלקו בשותפות, וגרם לכישלונה.

הצדדים קיימו דיונים ביניהם, בין היתר בהשבת כספו של התובע, ולבסוף הגיעו להסכמה לפיה התחייב הנתבע ביום 25.1.07 להחזיר לתובע סך כולל של 106,500 ₪ (העתק התחייבות הנתבע – נספח ה' לכתב התביעה).

מאחר שהסך הנ"ל לא שולם שיגר התובע לנתבע מכתבי דרישה אך הנתבע הכחיש את התחייבותו, בטענה כי אינו יודע על מה מדובר. (מכתב הנתבע מיום 21.1.08 – נספח ח').

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען הנתבע כי דוקא התובע חייב לו סך של 58,000 ₪ אותם היה עליו לשלם לו עד תאריך 20.12.03.

לדבריו מסר לתובע את הספרים כפי שהוסכם ביניהם מלבד 140 ספרים שטרם הסתיימה כריכתם, והתובע החל לשווק אותם ולנהל את מכירתם.

הנתבע טוען כי התובע הפגין כלפיו התנהלות עויינת ותוקפנית, תוך שהוא טוען כי "כל הספרים לא שווים חצי ממה ששילמתי". עוד טוען הנתבע כי התובע הדיח אותו מהסכם השותפות והחל דורש את כספו, מאחר שהאנשים להם מכר את הספרים לא שילמו לו, ולטענתו, כאמור העביר לו הנתבע ספרים שאינם נמכרים, ועל כן עליו להחזיר לתובע את הכסף שהשקיע כחלקו בשותפות.

הנתבע ממשיך וטוען כי התובע מינה שני בוררים אשר מצאו שהוא מכר בפועל ספרים בשווי של 261,654 ₪ + שיק נוסף על סך 9,000 ₪ שקיבל מן הנתבע עבור ספרים שהנתבע עמד לשווק לתובע.

עוד טוען הנתבע כי התובע טען באוזניו שהסתבך במכירות; כי האנשים לא שילמו לו תמורת הספרים, וכי נתן ספרים במתנה לחברים ולבני משפחה.

כאמור, כופר הנתבע מכל וכל בעובדות כתב התביעה ו/או בחבותו להשיב לתובע סכום כלשהו.

חקירתו הנגדית של הנתבע התארכה מאוד. הוא אישר כי קיבל מן התובע שיק דחוי ע"ס 200,000 ₪ אשר נפרע, וכי במעמד זה חתמו הוא והתובע על הסכם שותפות, במסגרתו התכוון התובע למכור את הספרים בעצמו.

כמו כן, אישר הנתבע כי הוא חתום על המכתב מיום 25.1.07 – נספח ה' לכתב התביעה, אך טען כי מכתב זה נכתב לאחר שהתובע הציע לתת לו הלוואה ע"ס 100,000 ₪ שלא בוצעה בסופו של דבר, ועל כן אין הוא חב מאומה לתובע.

מקובלת עלי עמדת ב"כ התובע כי אין זה הגיוני שהנתבע יחתום על מסמך בו הוא מתחייב להחזיר סך של 100,000 ₪ בתוספת ריבית עוד טרם קיבל את הסכום לידיו.

עם זאת טענת התובע כי אין זכר בכתב התחייבות זה לגירסת הנתבע בדבר הלוואה שהוא אמור לקבל-אף היא אינה מדוייקת.

בסעיף 3 למכתב – נספח ה' לכתב התביעה מציין הנתבע כי "במקרה ונבצר ממני להחזיר את ההלוואה כפי שאני מקווה בתקופה קצרה, יהיה לי .... עד שנתיים".

יש אפוא איזכור להלוואה, אלא שהדעת נותנת כי לא תינתן התחייבות טרם מתן ההלוואה.