נסים דני זילברשלג נ' עו"ד ליאור דגן ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 13.3.2017 בפש"ר 30628-09-16.

2. למבקש חוב חלוט כלפי המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים) - לקוחותיו בעבר - הנובע מהליכים שניהלו הצדדים, שתוצאתם דחיית תביעתו של המבקש לתשלום שכר טרחה מצד המשיבים. בפסק בוררות שניתן ביום 26.2.2008 נקבע כי תצהיר שצורף להסכם בין הצדדים על שכר טרחתו של המבקש, עליו הוא הסתמך בתביעתו, היה "מפוברק" וצורף ללא הסכמת המשיבים, ובסיום הליכי הבוררות וההשגה עליהם חויב המבקש בתשלום הוצאות כלל ההליכים. הוצאות אלה הן העומדות בבסיס החוב, ובגינו הגישו המשיבים, ביום 13.9.2016, בקשה למתן צו כינוס לנכסי המבקש ולהכרזתו כפושט רגל (פש"ר 30628-09-16, להלן: תיק פשיטת הרגל).
3. ביום 21.9.2016 הגיש המבקש תביעה נפרדת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בה ביקש לבטל את פסקי הדין החלוטים בדבר סכסוכו עם המשיבים, בטענה כי אלה הושגו במרמה (ת"א 52387-09-16, להלן: תביעת הביטול). תביעתו זו מתבססת בעיקרה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.5.2016 בשני הליכים משמעתיים (עמל"ע 62819-02-16; עמל"ע 32250-03-16, השופט מ' דרורי), במסגרתו הושגה הסכמה בין המבקש לבין לשכת עורכי הדין על ביטול חלק מהכרעת הדין המשמעתית שניתנה בעניינו בנושא זיוף הסכם שכר הטרחה. תביעת הביטול עודנה תלויה ועומדת.

4. ביום 10.11.2016 נעתר בית המשפט הדן בתיק פשיטת הרגל לבקשת המשיבים ונתן צו לכינוס נכסי המבקש, ומינה את המשיב 1 דכאן למנהל המיוחד של המבקש (להלן: המנהל המיוחד).

5. במקביל, ביום 18.12.2016, ניתנה לבקשת המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פסיקתה על בסיס פסק הדין בהליכים המשמעתיים מיום 25.5.2016 (להלן: הפסיקתה), ובה צוין כי "יראו את דני זילברשלג, כזכאי לכל דבר ועניין בפרשה הראשונה, וכזכאי לחלוטין ביחס לתצהיר הסכם שכר הטרחה, שהינו מסמך חוקי, בלתי מזויף, ותקף משפטית".

6. ביום 17.2.2017 הגיש המבקש במסגרת תיק פשיטת הרגל, בקשה לסגירת התיק (להלן: בקשה מספר 21), בטענה כי האמור בפסיקתה מקעקע את יסודות החוב העומד למבקש כלפי המשיבים.

           ביום 13.3.2017 דחה בית המשפט הדן בתיק פשיטת הרגל את הבקשה, בציינו כי "פסק הבורר בעטיו הוגשה הבקשה למתן צו כינוס לא בוטל, ואף ההוצאות בגינו לא בוטלו, ומכל מקום החייב לא הגיש כל החלטה או פסק-דין המורה על ביטולם". בית המשפט קבע כי הוא לא יחווה דעתו באשר להשלכותיו ומשמעויותיו של פסק הדין המשמעתי שניתן בעניינו של המבקש, והבהיר כי אם ברצונו של המבקש להצהיר על בטלותם של פסקי הדין מושא הליך פשיטת הרגל, "עליו לפעול בדרכים המקובלות ותוך תיאום עם המנהל המיוחד".

7. על החלטה זו מבקש כעת המבקש רשות לערער. לגישתו, לא נתן בית משפט קמא את המשקל הראוי לקביעתו הפוזיטיבית של בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ההליכים המשמעתיים, לפיה התצהיר שצורף להסכם שכר הטרחה בין המבקש למשיבים הוא אותנטי. זאת בפרט שלטענתו המשיבים נתנו בידי לשכת עורכי הדין "מנדט" לייצג את עמדתם מול המבקש בכל הנוגע לטענתם בדבר זיוף התצהיר, ואף השתתפו בדיונים והעידו בעצמם. המבקש טוען כי לשכת עורכי הדין לא ערערה על פסק הדין והפסיקתה של בית המשפט המחוזי בירושלים, ומשכך הפכו אלה חלוטים, והמשיבים מנועים מלטעון כעת טענה כלשהי נגדם. לשיטת המבקש, ההליכים המדוברים השונים עוסקים כולם בתרמית ומשכך הם קרובים מבחינת דיני הראיות, וראוי כי פסק הדין והפסיקתה בהליכים המשמעתיים יהוו מעשה בית דין או לפחות השתק פלוגתה כלפי המשיבים בהליכים האזרחיים. המבקש טוען כי היות שהחוב העומד בבסיס הליך פשיטת הרגל נובע מהוצאות משפט שנפסקו לחובתו בפסקי דין שהושגו במרמה על-ידי המשיבים, הרי שנוכח הפסיקתה האמורה, לא קיים לו עוד חוב חלוט, ודאי לא חוב חלוט כמובנו בפקודת פשיטת הרגל.

           המבקש טוען כי משהובהר לבית משפט קמא כי המשיבים נוקטים הליך פשיטת רגל בחוסר תום לב קיצוני, היה עליו להורות על סגירת תיק פשיטת הרגל או למצער להורות על עיכובו עד למתן פסק דין בתביעת הביטול.