ניסים נחמן נ' דן שבי ואח'

פסק דין

1.הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין לפשרה, על יסוד הסמכות הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984; זאת ללא נימוקים, בגבולות שבין 30,000 ₪ עד 100,000 ₪ על יסוד חומר הראיות, כתבי הטענות וסיכומי ב"כ הצדדים.

אפרט להלן בתמצית הקיצור עיקר טענות הצדדים:

2.התובע עתר בתביעתו לחיוב הנתבעים בתשלום סך 197,000 ₪ בגין הפרת התחייבויות הנתבעים בכתב ובעל - פה לשלם לו שכר עבור שירותים שסיפק לנתבעים, שעיקרם קידום ענייני הנתבעים כך שהנתבעת תמשיך לעבוד כמסיעה במפעלי ים המלח בשנים 2001 – 2003.

3.נטען על ידי התובע כי בגין השירותים התחייבו הנתבעים לשלם לתובע 60,000 ₪ בגין כל שנה בשנים 2001 – 2003 כולל, אך בפועל שילמו רק 15,000 ₪.

4.בנוסף טען התובע בתביעתו כי הנתבעים הפרו את התחייבותם להעסיקו כשכיר בתפקיד ניהולי אצל הנתבעת ולתגמלו בערך אוטובוס שהוא שווה ערך לתגמולי פנסיה שהובטחו לו. התביעה הועמדה על סך 197,000 ₪ לצורכי אגרה.

5.תובע עתר בתביעתו לחיוב הנתבעים בתשלום יתרת החוב הנטען, ובסיכומים מטעמו עתר בא כוחו לחיוב הנתבעים בסכום המקסימאלי שנקבע לעיל בסך 100,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית משנת 2003 וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ.

6.הנתבעים כפרו בטענות התובע לפיהן קיימת התחייבות כלשהי שהופרה מצידם. לטענתם בנסיבות העניין היה על הנתבעת לשלם לתובע אך 60,000 ₪ בגין שירותיו בשנת 2002 בלבד, וסכום זה על פי הנטען על ידם שולם במלואו, ועוד מעבר לכך סכומים רבים נוספים ששולמו לתובע על פי הנטען על רקע מערכת היחסים החברית בין הצדדים.

7.הנתבעים טוענים כי בגין השנים 2001 ו 2003 לא קמה להם כל חובת תשלום. בשנת 2001 עוד לפני מועד ההתקשרות עבדה הנתבעת כמסיעה במפעלי ים המלח ללא קשר לתובע, והחל מחודש ינואר 2003 הופסקה העסקת הנתבעת כמסיעה במפעלי ים המלח, על פי טענת הנתבעים.

8.הנתבעים עותרים בסיכומים מטעמם לדחיית התביעה ולכל היותר לפסיקת סכום המינימום שנקבע לעיל.

9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, בתצהירים ובצרופותיהם, בפרוטוקולים של הדיונים, ובסיכומי ב"כ הצדדים בכתב, ראיתי לנכון לחייב את הנתבעים לשלם לתובע 60,000 ₪ בתוך 45 ימים. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ט תמוז תש"ע, 11 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: