נימנו נ' מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת בימ"ש קמא, בימ"ש שלום לתעבורה ברמלה בתיק מספר פ"ל 72/08 מיום 2.11.10 (כב' השופטת לאה שלזינגר שמאי) לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו.

העובדות

המערער הואשם בנהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא רישיון נהיגה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח ונהיגה ללא רישיון רכב תקף.

המערער זומן לדיון ביום 21.9.08, התייצב למשפט, כפר באשמה וטען: "המנוע היה דומם, לא נהגתי". כאשר הוא מתייחס לכך שלא נהג בפסילה. נוכח כפירתו זומן המערער להוכחות ליום 5.7.09 ולא התייצב לדינו ונגזרו עליו העונשים הבאים: 4,000 ₪ קנס; פסילה לתקופה של 12 חודשים;, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים; הפעלת עונש של פסילת רישיון נהיגה של 6 חודשים לריצוי באופן מצטבר לעונש זה.

בערעור שבפניי טוען המערער כי טעה בימ"ש בתאריך הדיון כאשר קבע כי עקב אי התייצבותו "אני רואה בכך הודיה בעובדות הנטענות בכתב האישום". המערער טוען טענה אחת כי בימ"ש קמא טעה טעות משפטית בניגוד לסדר הדין הפלילי שכן משכפר המערער באשמה לא ניתן לראות באי התייצבותו הודיה בעובדות.

בהתאם לסעיף 130 א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 נאשם שהוזמן להמשך משפטו ולא התייצב מותר לדונו שלא בפניו אם ההזמנה למועד ההמשך נמסרה לו בהודעה של בית המשפט בשעת הדיון וביהמ"ש הזהירו במהלך המשפט שיהיה רשאי לדונו שלא בפניו אם לא יתייצב.

מעיון בפרוטוקול בית המשפט מיום 21.9.08 עולה שנרשם: "נוכחות הנאשם חובה, המזכירות תזמן עדי תביעה". אין כל עדות בפרוטוקול כי המערער הוזהר שיהיה רשאי לדונו שלא בפניו אם לא יתייצב.

בהתאם לסעיף 240 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו בסדרי דין מיוחדים בעבירות קלות, נכתב שבעבירות לפי פקודת התעבורה או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, נאשם שהוזמן ולא התייצב לבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם יתייצב סנגור מטעמו.

המקרה דנן עונה להוראות סעיף 240 (א) (2) הנ"ל.

ברור כי במקרה דנן המדובר בשלב שלאחר כפירת המערער, דהיינו שלב שלאחר תחילת המשפט, ראה שילוב סעיפים 149 ו – 152 מהם עולה בבירור ששלב הכפירה הוא לאחר תחילת המשפט, לפיכך בהתאם להוראות סעיף 240 (א) (2) הנ"ל משלא התייצב המערער להמשך דינו יש לראותו כמודה בכל העובדות למרות שכפר בעובדות כתב האישום.

כפי שנכתב בהערת השוליים לסעיף 240 המדובר בסדרי דין מיוחדים בעבירות קלות ולכן סעיף זה הוא סעיף ספציפי וכשמדובר בעבירות תעבורה יש בכוחו לגבור על הוראות סעיף 130 א' לחוק סדר הדין הפלילי ולכן היה מקום לשפוט את המערער בהיעדרו.

באשר לשאלה האם נגרם למערער עיוות דין אם לאו, המבחן הוא כפי שמופיע בפסק דין סוריא איטליא רע"פ 9142/01 מיום 2.10.03 שם מוסבר במה יש לראות עיוות דין. המקרה שמובא לדוגמא בעניין אטליא הנ"ל הוא מקרה שבו אדם טען שהיה בחו"ל בשעה שבוצעה העבירה, טענה מן הסוג האמור זו טענה שבמידה ותתקבל יש בה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעה.

בעניין דנן לא נגרם עיוות דין למערער וגם העונש שהושת עליו הוא עונש מידתי אשר מאזן בין האינטרס הפרטי והאינטרס הציבורי ולפיכך הערעור נדחה.

ניתן והודע היום כ"ג אדר א תשע"א, 27/02/2011 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז