ניכוי הוצאות ריבית ריאלית

השופט ת' אור:

העובדות וההליכים

מר אלי בורשטיין )להלן: בורשטיין( היה הבעלים והמנהל של עסק בית מרקחת )להלן: .1
1987 הוא הקים חברה בשם "בית מרקחת אילן בע"מ" )להלן: החברה( העסק(. בחודש דצמבר
1.1.88 הוא העביר לחברה את כל נכסי העסק, %99 ממניותיה וניהל אותה. ביום והחזיק ב
למעט נכס המקר שבו פעל העסק, ואת כל התחייבויות העסק. ערך הנכסים שהועברו פחות מערך
124,554 ש"ח. פער שלילי זה נרשם בספרי החברה כחוב של ההתחייבויות שהועברו בסכום של
בורשטיין לחברה )להלן: חוב בורשטיין(. את נכס המקרקעין שבו פעל העסק העמיד בורשטיין
לשימוש החברה תמורת דמי שכרות, ולא חל כל שינוי ברישום הנכס כנכס בבעלות בורשטיין
1.1.88 והיא נזקקה להון במרשם המקרקעין או בספרי החברה. החברה החלה בפעילותה ביום
זר עליו שילמה ריבית ריאלית. היא ביקשה לנכות הוצאות הריבית הריאלית שהיו לה. פקיד
השומה סירב להכיר בהוצאות הריבית הריאלית ע ההון הזר בגובה חוב בורשטיין, משום שסבר
שיש ליחסן לחוב בורשטיין, ולפיכך אינן משמשות בייצור הכנסות החברה. משהשגתה על כך
נדחתה, היא ערערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.