נייהאויז ואח' נ' ויצמן

פסק דין

1.גבה הר בין שניים – שכנים המתגוררים זה לצד זה משני צדיו של קיר אחד בבית משותף, עד שהראשון (גיל נויהאוז) תבע את השני (יוחנן ויצמן) למשפט בשל לשון הרע, והוא מבקש לחייבו בפיצויים בסך של 17,000 ₪.

2.קצפו של נויהאוז יצא על דברים שכתב ויצמן, כי במשך זמן רב היו הוא ומשפחתו נתונים להטרדות בלתי פוסקות מצד נויהאוז ואמו.

ויצמן כתב את הדברים בתצהיר עדות ראשית שמסר בהליך משפטי אחר (ת"ק 10-08-23414), במסגרתו תבעו נויהאוז ואמו את משטרת ישראל, כיוון שלטענתם, האחרונה לא טיפלה כראוי בתלונותיהם נגד משפחה נוספת בבית המשותף – משפחת לייזרזון. משטרת ישראל הגישה הודעת צד ג' נגד לייזרזון, ולייזרזון נאלצו להגיש כתב הגנה. לבקשת לייזרזון, הסכים ויצמן להגיש תצהיר שבו יפרט את התנהגות התובעים בעבר כלפיו וכלפי משפחתו.

את דבריו הדגים ויצמן בשלוש דוגמאות פרטניות, וכך כתב:

"בכל פעם שהיינו מדליקים טייפ רקורדר בדירה שלנו בווליום רגיל, קיבלנו טלפונים והטרדות בליווי חבטות תוקפניות על הקיר המשותף".

"גם כאשר לא היה דלוק כלום הם דמיינו שאנחנו מרעישים, כך זכינו לקבל טלפון נזעם לפנות בוקר למה דולק אצלנו הרדיו, בזמן שמעולם לא החזקנו מכשיר כזה בביתנו".

"בהזדמנות אחרת "זכינו" לקבל מטר של ביצים ופוסלת בנין לתוך הסלון שלנו, לאחר שנדמה היה להם שניידנו פסולת בשטח הציבורי המשותף לנו ולהם והממוקם מתחת לחלונות החדרים, מסמוף לבתינו לסמוך לביתם".

ועוד הוסיף הערה כללית, כי ההטרדות וההצקות של משפחת התובעים גרמו לילדיהם הרכים בשנים לחרדה עמוקה ולסיוטים.

3.לית מאן דפליג, כי דבריו אלה של ויצמן הנ"ל הנם דברי לשון הרע, דברים אשר פרסומם עלול לפגוע בנויהאוז ובאמו, להשפילם בעיני הבריות או לעשותם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, וכן לבזותם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות להם. הדברים שפורסמו מתארים את נויהאוז ואת אמו כאנשים תמהוניים, לא-הגונים ואף מרושעים, שמוטב להתרחק מהם, ולבטח מתקיימת כאן הוראות סעיפים 1(1) ו-1(2) לחוק.

אלא שויצמן טוען להגנתו, כי עומדות לו הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב.

4.כשלעצמי סברתי, כי הפרסום האמור הינו פרסום מותר, לפי סעיף 13(5) לחוק, וככזה אינו יכול לשמש עילה למשפט. זו לשונו של הסעיף:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - ...

"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

סיווג של פרסום כפרסום מותר מעניק למפרסם הגנה מוחלטת. עד כדי כך, שגם על פרסום כוזב, וגם אם נעשה בזדון, תחול ההגנה. זאת מכיוון שהחוק מבכר את האינטרסים הציבוריים הכלליים הגלומים באותם פרסומים המנויים בסעיף 13, על פני אלה של מי שנפגע מהם.

5.דברים אלו הוסברו לנויהאוז במהלך הדיון שהתקיים ביום 27.7.2011. אף הוסבר לו, כי ככל שאין בידו ראיות קבילות לפרסום הדברים שלא במסגרת הליך משפטי, כי אז דין התביעה להידחות.

בתשובה לדברים טען נויהאוז, כי ויצמן הציג את תצהירו הנ"ל "לראווה" לפני כל השכנים בבניין, ועוד הוסיף כהנה וכהנה דברים קשים וזדוניים אודותיו ואודות אמו, ודברים אלה נפוצו ופורסמו בכל השכונה כאילו היו אמת לאמיתה. כתוצאה מכך, יצא שמם בשכונה כבריונים אלימים. נויהאוז אישר, עם זאת, כי לא הביא עמו ראיה כלשהי לתמוך את טענותיו אלה.

6.אילו הותיר ויצמן את המצב כך, היה בוודאי זכאי להגנה מוחלטת מפני התביעה. אלא, שלמרבה ההפתעה, בתגובה לדבריו של נויהאוז בדיון, השיב ויצמן, כי הוא עומד מאחורי הדברים שכתב בתצהיר ואף אישר כי פרסם והפיץ אותם לרבים שלא במסגרת ההליך המשפטי.

7.ויצמן טען להגנתו, כאמור, כי עומדת לו הגנת אמת הפרסום, ולחילופין – כי עומדת לו הגנת תום הלב.

8.תחילה נבחן אפוא את אמיתות הדברים שפורסמו: